• יָפוּ דוֹדַיִךְ – יפים מנעמי אהבתך. הביטוי לקוח משיר השירים ד, י: מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים. • נְעִימָה – כך מכונה כאן כנסת ישראל. • אֲיֻמָּה כַנִּדְגָּלוֹת – מעוררת אימה ופחד כמחנות שעליהם מתנוססים דגלים. ככתוב בשיר השירים ו, י: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • שְׂפָתַיִךְ צוּף – שפתייך כדבש, לפי שיר השירים ד, יא: נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן. • וְרֵיחַ אַפֵּךְ מוֹר וַאֲהָלוֹת – ריחך כבשמים, מור ואהלות הם מיני בשמים, כפי שמתואר בשיר השירים ד, יד: נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. • רוּם קוֹמָתֵךְ לִבְרוֹשׁ דָּמָה שָׁדַיִךְ לְאַשְׁכּוֹלוֹת – קומתך זקופה ותמירה כעץ הברוש. בהשראת הדימוי לתמר בשיר השירים ז, ח - זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת, עבר כאן המשורר לעץ גבוה אחר – ברוש. • אֶל מִי אֲדַמֵּךְ – ביטוי רטורי המביע את חוסר היכולת לדמות או להשוות את האהובה לדבר כלשהו. לפי האמור על ה' בישעיהו מ, יח: וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ. • צְבִיָּה – כינוי פיוטי שכיח לכנסת ישראל. • בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיָּלוֹת – האם אדמה אותך לצביה או לאילה? בשיר השירים ב, ט (וכן שם, ח, יד) מדומה האהוב לצבי או לעפר האילים. כאן מועבר הדימוי לרעיה. (וראו גם שם, ב, ז; שם, ג, ה). הביטוי בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיָּלוֹת לקוח אף הוא משיר השירים (ב, ז; ג, ה). • הַרְאִינִי אֶת מַרְאֵךְ – לפי שיר השירים ב, יד: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה. • אֲשֶׁר נִשְׁקְפָה כְמוֹ שַׁחַר – אשר נראה הוא כמו אור הבקר, לפי שיר השירים ו, י: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת. • הֲלֹא לְאֵשׁ אַהֲבָתֵךְ לִבִּי כְּמוֹקֵד נִחַר – לבי כמו בוער באש בכיסופי אלייך ולאהבתך. • וְשִׁנַּיִךְ אַלְבִּין – אגרום לך לצחוק, כך שתיראנה שנייך הלבנות. • כְּצֶמֶר צָחַר – כמו צמר לבן. ביטוי זה שאול הוא מדברי יחזקאל לצור (יחזקאל כז, יח) דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ מֵרֹב כָּל הוֹן בְּיֵין חֶלְבּוֹן וְצֶמֶר צָחַר. • עוֹד תַּעֲדִי עֶדְיֵךְ וְיָצָאת בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת – עוד תעדי את תכשיטייך ותרקדי, לפי תיאור הגאולה של ירמיהו (לא, ג): עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.
|