סדר סליחות אשכנזי

הסליחות הן מקבץ פיוטים, תפילות בקשות ופסוקים, הנאמרים בסוף השנה ובתחילתה. לרוב ההתייחסות במושג זה היא למקבצים הנאמרים בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, כל עדה ומנהגיה. כבר ר' משה בן מיימון, הרמב"ם, כתב על כך: "נהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום." עדויות על מנהג זה קיימות כבר בתקופת הגאונים (החל מהמאה השישית), והחל מתקופת הראשונים (המאה ה־11) התרחבה אמירתן בחלק מהמסורות לימי חודש אלול.

הסליחות לא נקבעו כחובה הלכתית, אבל בכל הדורות התמידו באמירתן מתוך הרגשת הימים האלה כימי רחמים וסליחה, שבהם האל קרוב לכל קוראיו. בשל אופיין החופשי, קבעה כל מסורת לעצמה את סדר סליחותיה. מנהג האשכנזים הוא להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה, ובתנאי שיספיקו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. אם החג ביום שלישי או לפניו, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת שלפני כן.

מסגרת הסליחות האשכנזיות קבועה בכל הימים, אך הפיוטים והפזמונים בה משתנים מיום ליום. בכל יום מתווסף פזמון ייחודי המיועד לאותו היום. בעבר היו סדרי סליחות שונים שנקבעו בכל קהילה. אולם עם השנים הריבוי הצטמצם, וכיום מוכרים בעיקר נוסח סליחות פולין ונוסח ליטא. המשותף לכולם הוא הריבוי באמירת י"ג מידות, שעליהן אמרו חז"ל: "שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם... ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם" (בבלי, ראש השנה יז ע"ב). החזרה על י"ג מידות נמשכת בימים אלו עד לשיאה בתפילת הנעילה של יום הכיפורים, מתוך תקווה וידיעה שהקב"ה יקבל את תפילת עם ישראל ויסלח לעוונותיו.

הקו המרכזי של הנוסח המוזיקלי בסליחות האשכנזיות הוא התחינה, בקשת הרחמים וכובד הראש, בזיקה למסגרת התוכנית, ואין משלבים בו לחנים, למעט בפזמון היומי, שבדרך כלל נאמר בשירת מענה.

התפילה האשכנזית מבוססת על תפילתו של היחיד. ברגעים רבים בתפילה לא נשמע קולו של שליח הציבור, אלא קול רחש מלמול המילים מפי כל קהל המתפללים, המבוסס על אלתור אישי בנוסח המוזיקלי של הסליחות - איש איש בקצב שלו, מי בקול רם ומי בקול חלש, והמיית הקולות כולם מתקבצת לכדי יצירה הרמונית של נוסח התפילה כפי שנוצר באותו הרגע. שליח הציבור עומד ליד תיבת החזן, פותח ומסיים כל אחד מפיוטי הסליחות. יש חלקים שמיועדים רק לו, שלהם הקהל מקשיב ועונה במקומות ייעודיים. למרות זאת, מקומו של שליח הציבורי מרכזי וחשוב. אופן תפילתו והמבע האישי שלו הם המדליקים את הניצוץ בלבות המתפללים ומעוררים את תפילתם.

בערב הראשון של הסליחות, המתקיים תמיד במוצאי שבת, נאמר באופן מסורתי הפזמון, "בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה", המזכיר את זמן האמירה ומבטא בקשה מן הקב"ה: "בְּמוֹצָאֵי מְנוּחָה קִדַּמְנוּךָ תְּחִלָּה/ הַט אָזְנְךָ מִמָּרוֹם יוֹשֵׁב תְּהִלָּה/ לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה."

ברוב הקהילות הפיוט נאמר בשירת מענה, כנהוג ביחס לפיוט המיוחד לכל יום בסליחות, ובנוסח מיוחד לכל הפזמונים הנאמרים בימי הסליחות וכן לפיוטים מסוימים הנמצאים בחזרת הש"ץ בימים נוראים. יש קהילות וכמה חצרות חסידיות שלהן חזן ומקהלה, השרות את הפיוט בשירת מענה שבין החזן והמקהלה, כשהקהל מאזין. בחלק מהחצרות החסידיות מלחינים את פזמון במוצאי מנוחה בכל שנה מחדש, בלחנים שמשתנים בין בתי הפיוט.