תהלים מא: למנצח מזמור לדוד אשרי משכיל אל דל

ולדברים ניתנת משמעות מוגדרת יותר: (ד) ה' יִסְעָדֶנּוּ, יתמוך בו בשכבו עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, מיטת חולי. כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ, טיפלת בו כדרך שמטפלים בחולה - מחליפים את מצעיו ומסדרים אותם.

המשורר עובר לדבר בגוף ראשון: (ה) אֲנִי אָמַרְתִּי: ה', חָנֵּנִי, רְפָאָה נַפְשִׁי אף כִּי חָטָאתִי לָךְ. אני מכיר בכך שראוי אני להיענש, ועדיין אני מצפה לרפואה. (ו) אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי, מבשרים עלי רע ואומרים: "מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ?" (ז) וְאִם אחד מהם בָּא לִרְאוֹת, לבקר אותי, לכאורה, הרי שָׁוְא, שקר יְדַבֵּר כשישמיע בפיו דברי עידוד, שכן לִבּוֹ יִקְבָּץ, צובר בשקט אָוֶן לוֹ, דברים רעים, ואך יֵצֵא לַחוּץ - יְדַבֵּר עלי. (ח) יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שׂנְאָי, עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי. הם חושבים ומדברים על סופי הקרב. וכך דבריהם: (ט) "דְּבַר בְּלִיַּעַל, דבר רע מאוד יָצוּק בּוֹ. מחלה חשוכת מרפא מקננת בחולה הזה, וכאֲשֶׁר שָׁכַב, לֹא יוֹסִיף לָקוּם". (י) גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, ונוסף על כך הוא גם אוֹכֵל לַחְמִי ומתפרנס ממני, הִגְדִּיל, הגביה עָלַי עָקֵב כמתכונן לדרוס אותי.

(יא) וְאַתָּה, ה', חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי מחוליי, וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם כגמולם. (יב) בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי - כִּי לֹא יָרִיעַ, ישמיע קולות שמחה אֹיְבִי עָלָי, בכך שתמנע מאויבי את ההזדמנות לשמוח במפלתי.

(יג) וַאֲנִי, בְּשל תֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי, וַתַּצִּיבֵנִי, קיימת אותי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם.

מכיוון שפרק זה חותם את אחד מחמשת הספרים שבתהלים, הוא מסתיים במלים: (יד) בָּרוּךְ ה' אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, לנצח, בכל הזמנים. אָמֵן וְאָמֵן.

פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.