שבט יהודה בדוחק ובצער

• שֵׁבֶט יְהוּדָה - שבט יהודה הוא מהגדולים והחשובים שבשבטי ישראל, ומקובל שרוב העם היהודי כיום הוא מצאצאיו (שהרי עשרת השבטים אבדו). כאן בפיוט משמש "שבט יהודה" ככינוי מטונימי לכלל עם ישראל.
• בְּדֹחַק וּבְצַעַר - עם ישראל מצוי בצרה גדולה ובסבל קשה.
• הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר - חלק מפסוק בספר עמוס (ג, ד): הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר, וְטֶרֶף אֵין לוֹ; הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ, בִּלְתִּי אִם-לָכָד. הוראתן של המלים בהקשר זה בפיוט אינה ודאית, ויש כמה אפשרויות לפרשנות. ייתכן שיש לפרש כאן ברוח פירוש רש"י את המקור המקראי ("אריה - הוא נבוכדנאצר"): האריה הוא סמל לאויב של עם ישראל. האריה - האויב המחריב את היהודים - שואג ביער, בגלות, אחרי שלכד את עם ישראל בתור טרף. ניתן להציע פרשנות נוספת הקושרת את האריה דווקא ליהודה ("גור אריה יהודה"), שהוזכר רק לפני כמה תיבות בפתיחת השיר. האריה - יהודה - שואג ביער, כלומר: מתפלל וצועק אל אלוהיו.
• מְקַוִּים יְשׁוּעָתְךָ - מחכים ומצפים להצלה שלך, הקדוש ברוך הוא.
• אָבוֹת וּבָנִים - כבר כמה דורות. פירוש אחר: צעירים וזקנים.
• הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים - עם ישראל, שנמצאים במצב של מסכנות, חולשה ועוני. קטע מישעיה (מא יז): הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן, לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה...
• עֲמֹד בַּפֶּרֶץ - עצור את הסכנה. ע"פ תהלים קו, כג.
• בַּל נִהְיֶה לִשְׂחֹק - כדי שלא נהיה ללעג בעיני אומות העולם, שלא ילעגו לנו ועל מצבנו. ע"פ ירמיה (כ, ז): הָיִיתִי לִשְׂחוֹק כָּל הַיּוֹם, כֻּלֹּה לֹעֵג לִי.
• לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק - למה כביכול תעמוד רחוק מאיתנו בהעלמת עין, ולא תתערב לטובתנו בהיותנו בצרה. חלק של פסוק מתהלים י, א: לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.
• יוֹנָתְךָ - כינוי עם ישראל, ע"פ פסוקים שונים בשיר השירים, כדוגמת שיר השירים (ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע.
• עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת הִגִּיעָה - כמעט עומדת למות. ע"פ תהלים (קז, יח): כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת. ייתכן וקיימת כאן התייחסות לצום יום הכיפורים.
• יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה - כינוי לקב"ה, שנועד מבין שני הכרובים, ושוכן כביכול בקודש הקודשים, שם נמצאים הכרובים, שהם כעין שני פסלים של תינוק ותינוקת או של מלאכים מעל ארון העדות. הוֹפִיעָה - בלשון ציווי: אנא גלה את עצמך ופעל למעננו בגלוי. זהו חלק פסוק מתהלים (פ, ב): רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה, נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף, יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה.
• הָבָה לָּנוּ עֶזְרַת מִצָּר -עזור לנו והושיע אותנו מהאויב. ע"פ פסוק מתהלים (ס, יג): הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר, וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם.
• הֲיַד ה' תִּקְצָר - האם ידו של הקב"ה קצרה מכדי להושיע אותנו? האם כביכול אין לו יכולת לעזור לנו? בתמיהה. שאלה רטורית שתשובתה הידועה מראש היא שלילית: ודאי שלא, שהרי האל הוא כל יכול, והוא יכול להושיע אותנו מהאויב. חלק מפסוק מספר במדבר (יא, כג): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, הֲיַד ה' תִּקְצָר, עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי, אִם לֹא.
• חַדֵּשׁ יָמֵינוּ - החזר את מצבנו העגום לקדמותו, גאל אותנו.
• בְּגָלוּת יָשָׁן - ימינו עוברים עלינו בגלות כבר שנים רבות.
• עוּרָה לָמָּה תִישָׁן - מדוע אתה לא מתערב במצב, מדוע אתה מתנהג כישן ומנותק מן הנעשה. חלק מפסוק מתהלים (מד, כד): עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן ה', הָקִיצָה, אַל תִּזְנַח לָנֶצַח. ועיינו בתלמוד הבבלי, (מסכת סוטה, מח, ע"א): "אמר רחבה: בכל יום ויום שהיו עומדים לוויים על דוכן ואומרים: 'עורה למה תישן ה', אמר להן: וכי יש שֵינה לפני המקום?! והלא כבר נאמר: 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'! אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי כוכבים בנחת ושלוה, לכך נאמר: עורה למה תישן ה'.
• זְכֹר בָּנֶיךָ - זכור את היהודים, המכונים בנים לקדוש ברוך הוא, ע"פ הפסוק בדברים (יד, א): בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם, ופסוקים נוספים.
• בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם - בארצות הגלות. ע"פ הפסוק מברית הבתרים (בראשית טו, יג): וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם.
• וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיהֶם - שהאויבים לא יעזו להתקרב אל היהודים על מנת להזיק להם. שינוי קל של קטע מפסוק (במדבר יח, ד): וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם.
• קֵץ הַנֶּחְתָּם - עת הגאולה, שלא נתגלתה במפורש. דומה ללשון הפסוק בדניאל (יב, ט): וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ.
• גַלְמוּדָה - בודדה, שרויה יחידה בבדידות בלא אנשים. כינוי לעם ישראל. ע"פ הפסוק בישעיה (מט, כא): וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה.
• יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה - בבוא הגאולה, ירושלים ושאר ערי ארץ ישראל יתמלאו שמחה. חלק מפסוק בתהלים (מח, יב): יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ. השורה כולה מצטיינת במצלול מיוחד, המדגיש את הצלילים של האותיות גימ"ל ולמ"ד: בחלק הראשון של השורה - "גלה לגלמודה", ובחלק השני: "תגלנה בנות יהודה".
• שַׁוְעָתֵנוּ תַּעֲלֶה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים - קול תפילתנו יהיה רצוי ויגיע אליך, כאילו עלה עד השמים. דומה ללשון הפסוק בשמואל א, ה, יב: וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם.
• אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים - הקדוש ברוך הוא, שכביכול יושב על כסא של שופט, ודן את העולם ברחמים. ועיינו בתלמוד הבבלי (מסכת עבודה זרה, ג, ע"ב): "הקב"ה... יושב ודן את כל העולם כולו. כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים". כביכול לקב"ה יש שני כסאות, וכאשר הקב"ה דן ע"פ הדין הוא יושב בכסא הדין, וכאשר הוא שופט מלפנים משורת הדין, בהנהגה של חסד, הוא יושב על כסא המיוחד למידת רחמים. "אל מלך יושב על כסא רחמים" הן המלים הראשונות של הקטע הבא בסדר הסליחות, וסיום הפיוט במלים אלה בא להעביר באופן טבעי את התפילה אל הקטע הבא.