ברכת "אבות" היא הברכה הראשונה מבין שלוש ברכות השבח הקבועות הפותחות את תפילת העמידה בכל ימות השנה. ברכה זו כוללת דברי שבח כלליים לה' הכוללים תיאורים מתכונותיו. ברכה זו היא אחת משתי הברכות בתפילת עמידה (נוסף על ברכת ההודאה), המיוחדות בכך שהמתפלל קד ומשתחווה בתחילת הברכות ובחתימתן. מאפיין נוסף המשותף לשתי הברכות הללו הוא הדגש הרב הניתן דווקא לכוונה באמירתן, מעבר לכוונה הנדרשת בחלקים אחרים בתפילה. שמה של ברכת אבות נובע מהיותה של הברכה ממוקדת, בפתיחתה ובסיומה, בקשר שבין הקב"ה ובין עם ישראל ואבותיו. בזכות חסדי אבות האומה, זוכים בניהם ובני בניהם – אנחנו – לשכר ולגאולה. לברכה מבנה בולט וניכר לעיון: כל משפט בה מורכב מכלל ומשלושה פרטים. הראשון: אלהינו ואלהי אבותינו – (א) אלהי אברהם, (ב) אלהי יצחק (ג) ואלהי יעקב. השני: האל – הגדול, הגיבור והנורא. השלישי: אל עליון – גומל חסדים טובים, קונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם. הרביעי: מלך – עוזר ומושיע ומגן. אם נעמיד את הברכה משפט מעל משפט, ונחלקה לטורים אנכיים, דהיינו: · "אלהי אברהם", "גדול", "גומל חסדים טובים", "עוזר" · "אלהי יצחק", "הגיבור", "קונה הכל", "ומושיע" · "אלהי יעקב", "והנורא", "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם", "ומגן" נזהה גם את המידות המזוהות עם האבות על פי המדרש ותורת הסוד. אברהם אבינו דבק בחסד (המכונה בתורת הסוד גם "גדולה"). ביצחק נקשרה מידת הגבורה – "קונה הכֹל" הוא ביטוי לכך שהכול הוא קניינו של הקב"ה ונעשה בכוחו ובגבורתו; "מושיע" מבטא את ההכרה כי אין התשועה באה אלא מהקב"ה לבדו. יעקב מזוהה עם מידת התפארת. הכינוי "נורא" נזכר בדברי יעקב אחרי חלום הסולם –"מה נורא המקום הזה" וכו'. יעקב היה גם אבי האומה שהוליד את שנים עשר שבטי ישראל, והקב"ה הבטיח שיביא גאולה לבני בניו לעתיד לבוא. סמוך לחתימת הברכה נאמר: "למען שמו באהבה" – לומר שאין הקב"ה מדקדק עם עמו בני בריתו לגמול להם כמעשיהם, אלא עתיד לגאלם למען שמו ובאהבתו אותם. חתימת הברכה "מגן אברהם" מזכירה רק את אברהם ולא את כל האבות, כי על אברהם אבינו נאמר: "והיה ברכה" (בראשית יב, ב), כלומר שהוא סמל הברכות המסורות לו ולזרעו. לברכה זו אין נעימה מוסיקלית מיוחדת בימות החול. לעומת זאת, בכל אחת ממסורות ישראל יש נעימה מיוחדת ושונה בשבתות, בחגים ובימים הנוראים, ולכל אחת מהן כמה וכמה וריאציות. למבוא לתפילת העמידה
|