תהלים כט: מזמור לדוד הבו לה' בני אלים

• מִזְמוֹר לְדָוִד - כותרת המזמור, הרווחת בכמחצית ממזמורי ספר תהלים. מקובל לפרשה כציון למחבר המזמור, דוד המלך, אך יש גם המפרשים אותה כהקדשה לכבודו.
• הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז - המשורר פונה למלאכי מעלה ומזרז אותם להלל ולשבח את ה'. זוהי מליצה שכוונתה לומר שכבוד ה' נערץ ונקדש בפי כל דרי מעלה. בני אלים הם המלאכים וכל המוני מעלה, ראו למשל תהלים פט, ז: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה' יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים.
• הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ - ספרו את כבוד ה' ששמו יצא לתהלה בכל הארץ, ואפשר שהכוונה ספרו את כבוד שם ה', שכן ה' עושה נפלאות בשמו.
• הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ - השתחוו לה' ביראת קדש, וספרו את הדרו ואת קדושתו, כמנהג המתפללים להשתחוות בעת אמירת דברי שבח והודאה. וחז"ל דרשו בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות, ל ע"א): "אל תקרי 'בהדרת קדש' אלא 'בחרדת קדש'".
• קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים - לאחר הבקשה לכבד את הקב"ה, מתוארת התגלותו המדהימה של האל על הטבע כולו. הקב"ה מרעים בקולו על המים, וקולו מטלטל את העולם, כפי שהמשורר הולך ומתאר בפסוקים הבאים.
• קוֹל ה' בַּכֹּחַ - קול ה' מופיע בכח, כלומר, הוא קול חזק מאד, ויש במשמע גם: קול ה' מפיל אימתו על השומע, והוא חש כאילו תקפוהו בכח רב. לפי אחת מדרשות חז"ל לפסוק זה, קול ה' במתן תורה נשמע לפי כוחו של כל אחד ואחד מן השומעים: משה שמע בעוצמה מסוימת, בני ישראל שמעו בעוצמה אחרת, ילדיהם בעוצמה אחרת, וכן הלאה - איש לפי כוחו (שמות רבה ה, ט. וראו גם רש"י למזמורנו).
• קוֹל ה' בֶּהָדָר - קול ה' מופיע בהדר, כלומר יש בו הוד ויופי. ויש במשמע גם: קול המעורר בלב השומע את יראת הרוממות לה'.
• קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן - קולו מטלטל ומשפיע כל כך, עד שארזי הלבנון - סמל לחוזק וחוסן - נשברים מלפניו.
• וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים - לא רק העצים נעים לשמע קולו של האל, אלא גם הרי הלבנון והחרמון האדירים, היציבים כל כך, רוקדים וחלים מקול ה', כאילו היו עגל, או בנו קל-התנועה של הראם; שִׂרְיֹן הוא שם הר חרמון בפי הצידונים (ראו דברים ג, ט). פסוק זה מתאר את התגלות הקב"ה לא רק כתופעה מאיימת - כפי שניתן היה לפרש את מראה העצים הנשברים - אלא גם כתופעה מרגשת ומסעירה המעניקה תנועה רבת-רושם לאיתני הטבע.
• קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ - קולו של הקב"ה יוצר להבות אש. ורש"י פירש בעקבות חז"ל: "שהיה הדבור של עשרת הדברות יוצא בלהבות אש מפיו ונחקק [=נחצב] על הלוחות כתבניתם".
• קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ - קולו של הקב"ה מרקיד ומניע לא רק את ההרים האדירים, אלא גם את המדבר. כוונת המזמור כנראה למדבר סיני (על פי התלמוד הבבלי, מסכת שבת, פט ע"א).
• קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת - קולו של ה' מבהיל , מרעיד ומריץ את האיילות. האיילות שוכנות בעבי היער, וכשקול ה' משבר את העצים, האיילות נבהלות ונסות במרוצה.
• וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת - או אז נחשפים ומתגלים היערות והאדמה בעירומה.
• וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד - באותה שעה, כל הנמצא בהיכלו, כל העם הנאסף להתפלל במקדש, משתתף באימת הבריאה כולה מפני ה' ונותן לו כבוד.
• ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם - מכאן אלו הדברים הנאמרים ע"י יראי ה' העומדים בהיכלו: לפי תיאור הזעזוע האוחז בבריאה כולה ניתן היה לחשוש שמא ה' יושב על כסא דינו על מנת להביא שוב מבול לעולם, אולם ה' ישב על כסאו על מנת למלוך לעולם ועד.
• ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן - הואיל וה' ישב על כסא מלכותו, הוא יתן עז, כח, וגבורה לעמו. על אף שכל העולם כלו חל ורעד ותש כחו מפני ה', הרי עם ישראל נתחזק בעז שה' נתן לו.
• ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם - אל מול התגלותו המאיימת של הקב"ה על העולם כולו, ניכרת התגלותו השלווה על עמו, כאב המגן ומסוכך על בנו, משפיע עליו את ברכתו ומברכו לשלום. וחז"ל דרשו על שני פסוקי החתימה של המזמור במדרש (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דבחדש, פרשה ה'): "שכשעמד הקב"ה ואמר 'אנכי ה' אלהיך' [ = הדיבר הראשון בעשרת הדברות], היתה הארץ חלה... באותה שעה נתכנסו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו שמא מבול מביא לעולם? [ = השאלה מתעוררת בעקבות הפסוק 'ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב']. אמר להם, כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם... אמרו לו, שמא מבול של מים אינו מביא אבל מביא מבול של אש? אמר להם, לא מבול של מים ולא מבול של אש הוא מביא, אלא הקב"ה רוצה ליתן תורה לעמו, שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן'. וכיון ששמעו מפיו הדבר הזה, פנו כולם והלכו איש איש למקומו".