مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
ילדי זמן גפן / ר' ישראל נג'ארה יַלְדֵי זְמַן גֶּפֶן וְהַמָּוֶת בּוֹצֵר יִקְטֹף כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר שׁוֹקֵד לִלְקֹט עֵנָב סְמָדַר עִם בֹּסֶר זָקֵן וְעוּל יָמִים רָשׁ וְיוֹרֵשׁ עֶצֶר רַבִּים וְנִכְבָּדִים עִם דַּלִּים נִכְחָדִים אֵין גַּם אֶחָד שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר אוֹטֵם אֹזֶן אֶל קוֹל שַׁוְעַת בְּנֵי חֲלוֹף הוּא כֶסֶף לֹא יַחְשׁוֹב שָׁת עַל עָפָר בָּצֶר לָכֵן אִישׁ תְּבוּנוֹת בַּר וְצֵדָה יְמַן יִמְאַס חֶמְדַּת זְמַן וְיַכְנִיעַ יֵצֶר חַזֵּק וּרְדוֹף תֻּמָּה לְהַשְׁלִים נְשָׁמָה כִּי עָצְמָה וּמְזִמָּה מֵאֵל לֹא יִבָּצֵר |
|
פיוט זה שייך לסוגת שירי התוכחה המעוררים את האדם לתשובה. ואולם שונה הוא מן המקובל בסוגה זו, שכן ברוב בתי הפיוט בוחר ר' ישראל נג'ארה, מחברו, להשתהות באכזריותו ובשרירותיותו של המוות. באמצעות דימוי בצירת הגפן העסיסית הוא מתאר כיצד אין המוות פוסח על צעירים וזקנים, עשירים ועניים, ואת אדישותו כלפי זעקת בני החלוף או נסיונותיהם לשחדו. מסקנותיו של המשורר מגורלו האכזרי של האדם באשר הוא, עולות רק בשני בתיו האחרונים של הפיוט: הכנעת התאווה והיצר כצידה לקראת העולם הבא (שאינו נזכר כאן במפורש), והשלמת תפקידה של הנשמה בעולם הזה. מעניין מקומו של הא-ל בפיוט זה. באופן מפורש הוא מופיע רק בסופי הבתים הראשון והאחרון. נושא הבתים השני, השלישי והרביעי הוא כנראה המוות. ואולם, בבית הרביעי, כשאין הוא רק הקוטף והקוצר את הנשמות אלא אף מי שאוטם אזנו אל שוועת בני החלוף, מתגנבת אל תודעת הקורא המחשבה שמא מתלכד המוות עם 'היוצר', קרי אדונו האלוקי, האמור להקשיב לשוועת המתפללים והמתחננים אליו. בכל אופן, עד סופו של הפיוט אין הא-ל מופיע כמי שמיוחס לו משפט צדק או תכונות ממתיקות אחרות מול מר המוות. לא לחינם מסתיים הפיוט בשיבוץ דווקא מתוך מענהו של איוב אל ה', המדגיש את כל-יכלתו ואת אפסותו של האדם העומד נכחו. שהרי אין בפיוט זה כדי ללמד את האדם להתחמש מול אטימותו של המוות הנכון לו, ואין הוא אף מתווה דרך לשינוי רוע הגזירה המרחפת עליו. העצה היחידה העולה ממנו היא שבזמן הקצוב, הבלתי ידוע והשרירותי-למראה-עין שנותר לאדם, הוא יתקן וישלים את נשמתו. |
| • יַלְדֵי זְמַן גֶּפֶן וְהַמָּוֶת בּוֹצֵר – המשורר מדמה את בני האדם, שהם ילדי הזמן החולף, לגפן, שבכל רגע עשוי המוות לבצור את אשכולותיה. דימוי ההריגה למעשה הבציר מופיע כבר בירמיהו ו, ט: ...עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת (ראו גם ירמיהו מט, ט). • יִקְטֹף כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר – המוות גודע את חייו של מי שיוצרו, כלומר הא-ל, בוחר לגדוע, ובזמן המתאים בעיניו. • שׁוֹקֵד לִלְקֹט עֵנָב סְמָדַר עִם בֹּסֶר – מזדרז לקטוף ענב, אף טרם הבשלתו; הסמדר הוא הענב שעוד קודם שהפך פרי, מיד לאחר שנשרו פרחיו, ולצדו ייקטף הבוסר - הפרי שטרם הבשיל. לסמדר והענב הבוסרי מדומה מי שנפטר מן העולם בעודו צעיר – עוּל הימים המופיע להלן. • זָקֵן וְעוּל יָמִים – זקן ותינוק. ביטוי זה שאוב מפסוק הנושא משמעות הפוכה בישעיהו (סה, כ): לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא יְמַלֵּא אֶת יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל. • רָשׁ וְיוֹרֵשׁ עֶצֶר – עני ומי שעתיד לרשת את השלטון, כלומר אין המוות מבחין לא בין זקן לצעיר ולא בין עני ועשיר. בצירוף 'רש ויורש' משחק מלים, המשמש באופן צורני כדי להדגים את התוכן שעניינו אי ההבחנה של המוות בין השנים. • רַבִּים וְנִכְבָּדִים עִם דַּלִּים נִכְחָדִים – גם בבית זה ממשיך המשורר באותו עניין: המוות אינו מבחין בין מי שמצויים במרכזה של החברה וזוכים בה לכבוד לבין הדלים הנתונים בשוליה. ואין הוא מבחין בין רבים (ואולי במשמעות הדומה לארמית – חשובים) לבין הנכחדים, כלומר אלו שמספרם זעום, וכמעט הם נעלמים מן העין. • אֵין גַּם אֶחָד שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר – איש לא הצליח לחמוק מידו הקוצרת של המוות. יש כאן שילוב של שני שיבוצים: השיבוץ מתהלים יד, ג הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד ושל פסוק אחר מתהלים קכט, ז, שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר, שאף הצירוף שבו מופקע מהקשרו המקורי. • אוֹטֵם אֹזֶן אֶל קוֹל שַׁוְעַת בְּנֵי חֲלוֹף – נושא הבית הזה הוא עדיין המוות, אם כי כאן נראה כאילו זהותו מתערבלת עם אדונו, היוצר האלוקי. אין הוא מקשיב לזעקתם של בני האדם, בני התמותה. הביטוי 'אוטם אוזן' לפי המופיע במשלי (כא, יג): אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. • הוּא כֶסֶף לֹא יַחְשׁוֹב – לא ניתן לשחד את המוות ולהשפיע עליו. הלשון על פי האמור במחזקי בדק בית המקדש בימי יאשיהו: אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים (מלכים ב כב, ז). • שָׁת עַל עָפָר בָּצֶר – שכן את מבצריו וחוסנו מניח המוות בעפר הקבורה, (ועל כן אין הוא זקוק לכסף). במשפט זה עושה המשורר שימוש אירוני בשיבוץ מאיוב (כב, כד) וְשִׁית עַל עָפָר בָּצֶר וּכְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר, פסוק המדבר דווקא בחוסנו של האדם השב אל ה'. • לָכֵן אִישׁ תְּבוּנוֹת בַּר וְצֵדָה יְמַן – כאן עובר המשורר אל הלקח מן המציאות הקשה שתיאר עד כה. כיוון שהמוות שולט בבני האדם, ואין אדם חסין בפניו, אדם נבון יכין לעצמו תבואה שבה יצטייד לקראת דרכו לעבר סוף חייו. מקור הביטוי 'איש תבונות' בפסוק ממשלי (יא, יב) בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ. 'ימן' – יכין, כפי שמופיע בתיאור יחסו של נבוכדנאצר לבני יהודה: וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו... (דניאל א, ה). • יִמְאַס חֶמְדַּת זְמַן – יתעב את תאוותיו החולפות של העולם הזה. הצירוף 'ימאס חמדת' דומה לתהלים קו, כד וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה... • וְיַכְנִיעַ יֵצֶר – ויתגבר על יצרו הרע. • חַזֵּק וּרְדוֹף תֻּמָּה לְהַשְׁלִים נְשָׁמָה – כאן פונה המשורר אל שומע לקחו, ואולי אף אל עצמו, בגוף שני ומחזק אותו ברדיפת ובבקשת שלמות נשמתו בעודו בעולם הזה. • כִּי עָצְמָה וּמְזִמָּה מֵאֵל לֹא יִבָּצֵר – כי אין ה' מוגבל לא בכוחו ולא בחכמתו. הלשון לפי מענהו של איוב לה' (מב, ב) יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה. |
| عنوان |
ילדי זמן גפן |
|---|---|
| دورة العام |
יום הזיכרון ויום העצמאות;לכל עת |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
