ישמח משה

• יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ - משה שמח במתנה המיוחדת שקיבל מן הקדוש ברוך הוא. ישמח במקרה זה הוא בלשון עבר. הטור משקף את מסורת חז"ל הקובעת כי משה קיבל שתי מתנות ברדתו מהר סיני - מאור-פנים נסי, והשבת: "אמר רבי חמא ברבי חנינא: הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו, שנאמר 'וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ' (שמות לד, כט)... [=משה לא ידע שעור פניו קרן עד שאהרן והעם יראו מלגשת אליו, ומכאן ראיה שמותר לתת מתנה מבלי להודיע על כך למקבל. לעומת זאת מביאה בהמשך הגמרא מתנה אחרת, עליה הקב"ה מודיע למשה - השבת]. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם" (בבלי ביצה, טז ע"א).
• כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ - כך כינויו של משה בפי הקב"ה, ככתוב בספר במדבר (יב, ז): לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא.
• כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ - כאמור לעיל, משה זכה למאור-פנים נסי כשעמד בסיני. הצירוף 'תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשׁוֹ' מיוסד כנראה על יחזקאל (טז, יב): וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ. כליל הוא כתר, כמו הביטוי הארמי הנזכר בתלמוד הבבלי (שבת, קנב ע"א): "כלילא דוורדא", שפירושו בעברית 'נזר של ורד'.
• וּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ - משה הוריד מהר סיני את לוחות הברית. הצירוף 'וּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים' מקורו בשמות (לד, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... עם זאת, ככל הנראה הנוסח המקורי של הפיוט לא כלל את המילה 'וּשְׁנֵי'.
• וְכָתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת - בשל העובדה שמדובר בפיוט או בברכה המשובצים בתפילת השבת, הפייטן מבליט בלוחות הברית שניתנו בסיני דווקא את מצוות השבת, ככתוב בפסוקי עשרת הדברות שבספר דברים (ה, יא): שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.
• וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ... - שיבוץ מלא של שני פסוקים מספר שמות (לא, טז-יז), הממשיכים בפירוט רב יותר את חובת שמירת השבת שבעשרת הדברות. פסוקים אלו נאמרים גם בקידוש של שבת בבוקר.