• יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל – הקדוש ברוך הוא, שזמירות עַמו משמשות לו כביכול מושב. כינוי האל לקוח מתהלים (כב, ד): וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. • אַקְדִּישׁ בַּעֲדַת אֲרִיאֵל – אקדיש [את ה'] למלך עלינו בקרב קהל ישראל. 'אֲרִיאֵל' הוא כינוי לירושלים באחת מנבואות ישעיהו (כט, א): הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד... • וּלְפָנָיו שִׁירָה אֲחַדֵּשׁ בְּיוֹם זֶה שַׁבַּת קֹדֶשׁ – אשיר לפניו שיר חדש ביום השבת. הרצון לשיר שיר שלא נשמע כמותו לפני הקדוש ברוך הוא משקף את ההכרה בגדולתו, ומופיע ברבים ממזמורי תהלים – ראו למשל תהלים (צח, א): מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ. • וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ פִּי יְמַלֵּל תְּהִלָּתְךָ – בשירי אשבח את עוצמתך, ופי יבטא עד כמה מהולל אתה. הפייטן כורך יחדיו בלשונו שני פסוקים מתהלים – הראשון (נט, יז): וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי; והשני (קו, ב): מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. • וְאֶעֱרֹךְ לָךְ שִׁיר וּתְהִלָּה – הלשון על פי משורר התהלים (ה, ד): ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה. • סָמְכֵנוּ – תמוך בנו והענק לנו משענת. • הָאֵר עֵינֵינוּ בַּתּוֹרָה כִּי הִיא סְגֻלָּה יְקָרָה – תן לנו יכולת ללמוד תורתך וליהנות ממנה, משום שהיא לנו כמתנה מובחרת ונעלה. פייטנים רבים, בעקבות בעלי ההלכה, מדגישים את ערכו של לימוד התורה בשבת. לשון הטור נשענת על קטע מנוסח הברכה הנאמרת לפני קריאת שמע של שחרית – "והאר עינינו בתורתך, ודבק ליבנו במצוותיך, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך". המונח 'סְגֻלָּה' מציין בתורה את ייחודם של ישראל לפני הקדוש ברוך הוא (ראו שמות יט, ה, ועוד). • אַתָּה נֶאְזָר בִּגְבוּרוֹת – הגבורה עבורך היא כביכול כחגורה למתניך. 'נֶאְזָר' – מלשון 'אזור', בגד, כעין חגורה הניתנת על הגוף. מיוסד על דברי משורר התהלים (סה, ז): מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה. • הָסֵר יָגוֹן וַאֲנָחָה – הצירוף 'יָגוֹן וַאֲנָחָה' – מקורו בנבואת ישעיהו (לה, י): וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. • חַזֵּק קְהַל עַם סְגֻלָּה וְתָחִישׁ לָהֶם גְּאֻלָּה – הענק כוח לקהל עמך ישראל, וזרז את בוא הגאולה. 'עַם סְגֻלָּה' – העם הנבחר על ידך, ככתוב בשמות (יט, ה): וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. • וְתִבְנֶה בֵית הַבְּחִירָה וְאָז נָשִׁיר וּנְזַמֵּרָה – ובנה להם את בית המקדש, הבית שבחרת להשרות שכינתך בתוכו, ככתוב בדברים יב, ה: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה, ואז נשיר לפניך. הזיקה בין הגאולה העתידית והשירה על כך לפני האל מופיעה רבות בפיוט המאוחר.
|