• יַהֲלוֹמָה – הפייטן חידש את המילה 'יַהֲלוֹמָה' על בסיס המילה המקראית 'יָהֲלֹם' (מאבני החושן – ראו שמות כח, יח), כנראה כדי ליצור זיקה צלילית בין שירו לשיר הערבי שעל מנגינתו מיוסד פיוטנו. • אַרְצֵנוּ הַנֶּחֱמֶדֶת אַרְצֵנו הַקְּדוּמָה – ארץ ישראל. נשען על לשון נבואת ירמיהו (ג, יט): וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי... • אֱלֹהֵי דָר מְרוֹמִים בְּנֵה בֵיתָךְ בָּרָמִים – הפייטן פונה אל הקדוש ברוך הוא, דָר מְרוֹמִים (על פי תהלים קמח, א: הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים, ועוד), ומבקש ממנו לשוב ולבנות את בית מקדשו 'בָּרָמִים' - בירושלים – כינוי שחידש הפייטן, תוך הקבלת מרום השמים ומרום הארץ. • מָתַי בוֹ לְךָ אַקְרִיב קָרְבַּן רֵאשִׁית תְּרוּמָה – מתי אזכה לשוב ולחדש את עבודת בית המקדש בירושלים, ולהקריב לך בו קרבנות? הפייטן מציין דווקא 'קָרְבַּן רֵאשִׁית תְּרוּמָה' כדי לבטא את הראשוניות המרגשת הצפויה לו שעה שמשאלתו תתגשם; הצירוף כשלעצמו יכול לרמוז להבאת ביכורים (שמות כג, יט), להרמת תרומה בכלל (במדבר טו, כ) או לקרבן מנחה (ויקרא ב, יב). • יָחִיד וְאֵין לָךְ שֵׁנִי– הקדוש ברוך הוא, יחידו של עולם ומלך מלכי המלכים. הכינוי 'יָחִיד וְאֵין שֵׁנִי' רווח במקורות רבים, ראו למשל מדרש אגדה לדברים ג, כו: "אני יחיד בעולמי, ואין שני לי". • דְּלֵנִי וְשָׁמְרֵנִי - אנא שמור עלי והצל אותי. 'דְּלֵנִי' – משורש ד.ל.ה, הרמה. ברוח דברי משורר התהלים (ל, ב-ג): אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי. • בַּדֶּשֶׁא תַרְבִּיצֵנִי – תרעה אותי בשלווה ובנחת כצאן הרועה באחו, על פי תהלים (כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי – הלקוח מתוך מזמור המושר במנהג חלק מעדות ישראל בשבת. • יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמָה – כינוי לאל, שהנסתרות ידועות מלפניו. מיוסד על תהלים (מד, כב): הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב, ורומז אולי גם לפיוט הנודע לשבת, המיוחס לר' נחוניא בן הקנה, 'אנא בכח': "שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת". • יָהּ רְצֵה לִתְפִלָּתִי בְּשַׁבַּת מְנוּחָתִי – אלוהי, אנא הקשב וקבל את תפילתי בשבת המנוחה. שורש ר.צ.ה כביטוי לקבלת התפילה רווח בלשון חז"ל ובפיוט, ועולה גם בתפילה עצמה, בברכת 'רצה' שבתפילת עמידה. • וְהַקְשֵׁב לְשַׁוְעָתִי בִּזְכוּת תּוֹרָה תְמִימָה – האזן לתחנוניי בזכות התורה הטובה, השלמה והקדושה (על פי תהלים יט, ח: תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי) אותה אני שומר. מיוסד על תהלים (ה, ג): הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל.
|