مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
אערך זמר / ר' מוסה בוג'נאח אֶעְרוֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת נִמּוֹל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמִים יִרְאֶה זֶרַע יַאְרִיךְ יָמִים תִּרְצֶה דָּמוֹ צוּר עוֹלָמִים כְּדַם זֶבַח וּכְדַם עוֹלוֹת אֶעְרוֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת יָהּ חֹן וַחְמוֹל בְּרוב חֶמְלָה עַל בֵּן יִכָּנֵס לַמִּילָה יִזְכֶּה לַחְזוֹת יוֹם גְּאֻלָּה יוֹם יֶשַׁע יוֹם אוֹר וְגִילוֹת אֶעְרוֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת מוֹהֵל לְאַט נָא לַנַּעַר וּרְאֵה אֵיךְ תַּחְזִיק בַּתַּעַר לִכְרוֹת עָרְלָה בִּבְלִי צַעַר וּזְרוֹק אֶל גִּבְעַת הָעְרָלוֹת אֶעְרוֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת שׁוֹמֵר אֱמוּנִים שָׁמְרֵהוּ וּבְקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ אֹרֶךְ יָמִים הַשְׂבִּיעֵהוּ לְמַעְנָךָ נוֹרָא עֲלִילוֹת אֶעְרוֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת הַקְשֵׁב רִנַּת דַּל נַעֲנֶה וּבְחַיֵּי נִמּוֹל זֶה תִקְנֶה עַמָּךְ וּדְבִירָךְ חִישׁ תִּבְנֶה וּזְכֹר אַהֲבַת כְּלוּלוֹת אֶעְרוֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת חַזֵּק עַמָּךְ צוּר מִבְטָחִי וּלְצִיּוֹן קַבֵּץ נִדָּחִי קַבֵּל שַׁוְעִי וּרְצֵה שִׂיחִי כְּבֶן יִשַׁי בְּשִׁיר מַעְלוֹת אֶעְרוֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת |
|
פיוט לברית מילה במסורת צפון אפריקה. מחבר הפיוט, ר' מוסה בוג'נאח, נחשב לגדול פייטני לוב. פיוטים רבים משלו נקלטו בקהילתו, טריפולי, ובקרב יהודי טוניס. ארבעת הבתים הראשונים של הפיוט פותחים ב'דמויות' המרכזיות שבברית – נימול, מוהל וה', שמכונה כאן בכינויים שונים. המשורר חורז את כל בתיו של השיר עם הפזמון – שמסתיים בצירוף " חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת", הוא הכינוי שנתנה צפורה, לפי חלק מן המפרשים לאישהּ, משה, ולפי דעות אחרות – לבנה באירוע המתואר בשמות ד, כד-כו וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת. אירוע סתום זה נתבאר בדרכים שונות, אך על כל פנים נכרכת במעשה הקזת הדם בתינוק עם היכנסו בברית, מצד אחד סכנה לנימול, ומצד שני יש בו דווקא משום קרבן והגנה מפני סכנת מות. שני פנים אלו שבברית באים לביטוי בפיוט – החשש מפני כאבו של הנמול המתבוסס בדמים, שיש להזהיר את המוהל לנהוג בו בזהירות ולהמעיט בצערו, מצד אחד, ומן הצד השני, הפנייה אל ה' שדם הברית יעלה לפניו כקרבן, ושבזכותו יישמר הן הרך הנימול עצמו לאורך שנים, הן העם, שאליו מצטרף התינוק במעמד זה. |
| • אֶעְרוֹךְ זֶמֶר תּוֹךְ מַקְהֵלוֹת – אשיר בתוך קהל החוגגים (את הברית). • עַל חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת – על התינוק הנימול, שהוא חתן שמחת הברית, שבה מושר הפיוט. מקור הביטוי בדבריה של ציפורה באירוע הסתום שאירע כאשר יצא משה עם משפחתו ממדין למצרים, כמתואר בשמות ד, כד-כו: וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת. לפי רש"י, ציפורה אומרת לתינוק כי כיוון שלא מלו אותו, חתנה-אישהּ, משה, היה משלם על כך בחייו. • נִמּוֹל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמִים יִרְאֶה זֶרַע... – התינוק שאותו מלים, שעכשיו הוא מגואל בדם ונתון בסכנה, יחיה חיים ארוכים ויעמיד תולדות. • מִתְבּוֹסֵס בְּדָמִים - ביטוי זה לקוח מדברי הנביא יחזקאל על עם ישראל, המתואר כתינוקת המושלכת בשדה (טז, ו) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. פסוק זה, הנאמר גם במסגרת ההגדה של פסח, נדרש על הדם "הכפול" שליווה את עם ישראל בתחילת דרכו, ביציאת מצרים – דם פסח ודם המילה (ראו למשל שיר השירים רבה א, לד; פרקי דר' אליעזר כח ועוד). • יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים – שיבוץ הוא מדברי ישעיהו על עבד ה' (נג, י) וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח. • תִּרְצֶה דָּמוֹ צוּר עוֹלָמִים כְּדַם זֶבַח... – ה', דמו של התינוק יהיה רצוי בעיניך כדמם של קרבנות, לפי הזוהר ח"א צג ע"א, הרואה במילת הערלה כשהתינוק בן שמונה ימים מעין קרבן. • צוּר עוֹלָמִים – סלע ומבטח נצחי, כינוי לה', לפי ישעיהו כו, ד: בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים. • יָהּ חֹן וַחֲמֹל בְּרֹב חֶמְלָה עַל בֵּן... – ה' רחם מאוד על הנימול. • יִזְכֶּה לַחֲזוֹת יוֹם גְּאֻלָּה – התינוק יזכה לראות ביום הגאולה. • יוֹם יֶשַׁע יוֹם אוֹר וְגִילוֹת – שיהיה יום ישועה ושמחה. • מוֹהֵל לְאַט נָא לַנַּעַר... – בבית זה פונה המשורר אל המוהל ומבקש ממנו שיהיה זהיר במלאכתו. מקור הביטוי בדברי דוד ליואב, אבישי ואתי (שמואל ב יח, ה): לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם. • וּרְאֵה אֵיךְ תַּחֲזִיק בַּתַּעַר – ושים לב כיצד תאחוז בסכין המילה. • גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת – כך כונתה הגבעה שאליה השליך יהושע את ערלות ישראל. במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר לא נימולו ישראל, ועם הגיעם מל יהושע את מי שנולדו במדבר, וכך נאמר ביהושע ה, ג: וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת. ייתכן שגבעת הערלות מוזכרת כאן, בשל הדהודה החיובי, ההולם את רוח הפיוט, במדרש במדבר רבה (יד, יא): "'אלך לי אל הר המור' - זו מילה של מצרים... 'ואל גבעת הלבונה' - זו מילה של ביאת ארץ כנען שעשו מן הערלות גבעה, כמה דתימא [=כמו שאומר] (יהושע ה) 'אל גבעת הערלות'. והיה ריחם ערֵב לפני הקב"ה כריח לבונה'." • שׁוֹמֵר אֱמוּנִים – מכאן עובר הפיטן מהמוהל, ופונה אל ה' עד סוף הפיוט. כינוי זה המדגיש את נאמנותו של ה' התייחס במקורו לעם ישראל: פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו, ב). • וּבְקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ – לאורך שנים תחיה את הילד. שיבוץ הוא מחבקוק ג, ב: ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. • אֹרֶךְ יָמִים הַשְׂבִּיעֵהוּ – הארך ימיו מאוד, לפי תהלים צא, טז: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי. • לְמַעְנָךָ נוֹרָא עֲלִילוֹת – לכבודך, האל שמעשיו מטילים יראה, לפי תהלים סו, ה: לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם. • הַקְשֵׁב רִנַּת דַּל נַעֲנֶה - הקשב אל תפילתו של עני וסובל. ביטוי זה פתוח לפרשנויות – הוא עשוי להיות נסוב על המשורר עצמו, על הילד או על עם ישראל. מהדהדים בו דברי דוד בהיותו במערה (תהלים קמב, ו): הַקְשִׁיבָה אֶל רִנָּתִי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. • תִּקְנֶה עַמָּךְ – תושיע את עמך, לפי האמור על ימות המשיח בישעיהו (יא, יא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. • וּדְבִירָךְ – ואת מקדשך. • וּזְכֹר אַהֲבַת כְּלוּלוֹת – זכור את האהבה שהיתה בינך לבין ישראל כאשר נכרתה הברית הראשונה עִמם כעם במדבר, לפי דבר ה' ביד ירמיהו (ב, ב) זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. • צוּר מִבְטָחִי – הסלע שבו אני בוטח, כינוי לה'. • קַבֵּץ נִדָּחִי – אסוף את הרחוקים. • קַבֵּל שַׁוְעִי וּרְצֵה שִׂיחִי – תהיה תחינתי ותפילתי רצויה לפניך. • כְּבֶן יִשַׁי בְּשִׁיר מַעְלוֹת – כתפילותיו של דוד, נעים זמירות ישראל, ששר לה' חמשה עשר מזמורים המכונים שירי מעלות (תהלים קכ-קלד). |
| عنوان |
אערוך זמר תוך מקהלות |
|---|---|
| دورة الحياة |
ברית מילה |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
