• אָגִיל – אשמח. • בִּרְאוֹתִי – כאשר אראה. • כִּי מֵאוֹיְבִי תָּרִיב רִיבִי – שאתה לוחם את מלחמתי באויבי, כפי שהובטח לבני ישראל ולבני יהודה על ידי ירמיהו (נ, לד) גֹּאֲלָם חָזָק ה' צְבָאוֹת שְׁמֹו רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל. • וּלְצִיּוֹן גוֹאֵל תָּבִיא – לפי ישעיהו נט, כ וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה'. • אִישׁ צֶמַח תַּצְמִיחַ – כך מכונה המשיח. מקור הביטוי באמור ליהושע בן יהוצדק הכהן אודות זרובבל בזכריה ו, יב-יג: ...הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל ה'. וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל ה' וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ... • אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ – אליהו הנביא יבשר את ביאת המשיח, כך דורשים חכמים מן הפסוקים החותמים את מלאכי (ג, כג-כד) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם... למשל בפסיקתא רבתי לה נאמר "בשעה שהקדוש ברוך הוא גואל את ישראל, קודם שלשה ימים שיבא משיח, בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם ואומר הרי ארץ ישראל עד מתי אתם עומדים בחורב צייה ושממה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו..." • בָּעַמִּים... תִּפּוֹל אֵימָה וָפַחַד – העמים יפחדו. מקור הביטוי בשירת הים, שמות טו, יד-טז שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ. • בְּעֵת יַעֲלֶה גּוֹי אֶחָד – כאשר יעלה עליהם למלחמה עַם ישראל, המכונה כך בדברי דוד (שמואל ב ז, כג): וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו. • וְאֹרְחוֹתָיו – ודרכיו (של עם ישראל). • יֵעוֹר – יתעוררו, יקומו. • הֶרֶג רָב – לפי האמור בישעיהו ל, כה: וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם בְּיוֹם הֶרֶג רָב בִּנְפֹל מִגְדָּלִים. • עַל אוֹיְבָיו יַצְרִיחַ – יצעק על אויביו, ואולי יבנה צריחים, לפי ישעיהו מב, יג: ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר. • זֵדִים – רשעים. • מַלְכֵי אֲדָמָה – מלכי האומות, לפי ישעיהו כד, כא: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה. • יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה מִשְׁמָע וְדוּמָה – הערבים. אלו הם בני ישמעאל המוזכרים בבראשית (כה, יג-יד). • נוּסוּ נֶגְבָּה וְיָמָּה – ברחו אל הנגב ואל הים, לדרום ולמערב. • יַבְרִיחַ – יגרום לכם לברוח. • רָנּוּ – שירו. • כָּל עֹבְרֵי אֹרַח – כל עוברי הדרך הצופים בגאולה ובנקמה, או שמדובר בגולים השבים בדרכם לארץ עצמם. • רַעֲנָן אֶזְרַח – עם ישראל מושרש היטב בארצו, כנטיעה רעננה. מקור הביטוי בתהלים לז, לה רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן. • אוֹרוֹ זָרַח – כפי שנאמר בתהלים קיב, ד: זָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים חַנּוּן וְרַחוּם וְצַדִּיק. • קָנֶה כַּפְתּוֹר וָפֶרַח – כאור המנורה, שאלו הם חלקיה. לפי בראשית רבה צא, ט שימש הביטוי 'כפתור ופרח' את ר' טרפון כדי לציין כי דבר שנאמר בפניו נאה ומתוקן הוא. • יַפְרִיחַ – ישגשג.
|