مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
על אהבתך אשתה גביעי / ר' יהודה הלוי עַל אַהֲבָתֶךָ אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעְשֶׂה לָךְ כַּעֲבָדִים אִם אֶעֱבֹד בָּהֶם אֶשְׂבַּע נְדוּדִים כֻּלָּם בְּעֵינַי הֵם יָמִים אֲחָדִים מֵאַהֲבָתִי בָךָ יוֹם שַׁעֲשׁוּעִי אֵצֵא בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַעְשׂוֹת מְלָאכָה לַעְרוֹךְ לְיוֹם שַׁבַּת הַמַּעֲרָכָה כִּי הָאֱלֹהִים שָׁם שָׂם הַבְּרָכָה אַתָּה לְבַד חֶלְקִי מִכָּל יְגִיעִי מָאוֹר לְיוֹם קָדְשִׁי מֵאוֹר קְדוֹשִׁי שֶׁמֶשׁ וְכוֹכָבִים קִנְּאוּ לְשִׁמְשִׁי מַה לִּי לְיוֹם שֵׁנִי אוֹ לַשְּׁלִישִׁי יַסְתִּיר מְאוֹרוֹתָיו יוֹם הָרְבִיעִי אֶשְׁמַע מְבַשֵּׂר טוֹב מִיּוֹם חֲמִישִׁי כִּי מָחֳרָת יִהְיֶה נֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי בֹּקֶר לְעַבְדוּתִי עֶרֶב לְחָפְשִׁי קָרוּא אֱלֵי שֻׁלְחַן מַלְכִּי וְרוֹעִי אֶמְצָא בְּיוֹם שִׁשִּׁי נַפְשִׁי שְׂמֵחָה כִּי קָרְבָה אֵלַי עֵת הַמְּנוּחָה אִם נָע וְנָד אֵלֵךְ לִמְצֹא רְוָחָה עֶרֶב וְאֶשְׁכַּח כָּל נוֹדִי וְנוֹעִי מַה נָעֲמָה לִי עֵת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לִרְאוֹת פְּנֵי שַׁבָּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת בֹּאוּ בְתַפּוּחִים הַרְבּוּ אֲשִׁישׁוֹת זֶה יוֹם מְנוּחִי זֶה דּוֹדִי וְרֵעִי |
|
פיוטו של רבי יהודה הלוי, מגדולי משוררי ספרד (המאות ה- 11-12), מושר בשבת בקהילות אשכנזיות מסוימות ובשירת הבקשות של פרשת משפטים במסורת מרוקו. זהו שיר אהבה – אהבת המשורר לשבת: "עַל אַהֲבָתְךָ אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי / שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְּׁבִיעִי". כיעקב אבינו העובד שבע שנים ברחל בת לבן, עובד גם פייטננו בששת ימי המעשה באהבתו לשבת; אנו מלווים את המשורר בגעגועיו, ייסוריו וכיסופיו לאהובתו, שאינה מתגלה טרם זמנה. בגרסתו המקורית מסתיים השיר במחרוזת השישית, בשעת הדמדומים של כניסת השבת, ואינו מתאר את פגישת האוהבים; זו מתרחשת מעבר לשיר, בשורות הלא-כתובות שאחריו, באופן אינטימי, הרחק מעיני הקוראים. במקום אחר כתב על עצמו רבי יהודה הלוי: "לִבִּי בְמִזְרָח / וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב". הוא ביקש לבטא בכך את המתח שבין מחוז הכיסופים המקוּוה – ארץ ישראל – ובין המרחב הריאלי בו הוא נתון, הרחק הרחק, בספרד ואחר כך במצרים. על שירנו ניתן אולי לומר: "לבי בשבת / ואנכי בימי החול"; בשני השירים ניכרת האהבה דווקא בציפיה, בהמתנה, בפער שבין גוף עמל ונפש שוקקה, בפער שבין קיום מקודש וקיום חוּלִי – במרחב (ארץ ישראל כנגד הגולה) או בזמן (שבת כנגד ימי החול). פער זה הוא המאפשר, מדי שבוע, "לִרְאוֹת בְּיוֹם שַׁבָּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת". אלא שבעוד השאלה ההיסטורית אם זכה ריה"ל להגיע לארץ ישראל – מושא תפילותיו – נותרה לעת עתה ללא תשובה חד משמעית, הרי לפחות יכולים אנו להתנחם בידיעה הברורה על פגישתו השבועית של המשורר עם אהובתו השנייה, הממשיכה לפקוד אותנו במחזוריות שאינה נעצרת לעולם, ולעשות אותנו שותפים באהבתו. |
| • עַל אַהֲבָתְךָ – השבת מסמלת את אהבת האל לברואיו ואהבת הברואים לאל. המלה אהבה מופיעה בקידוש ובתפילות השבת. • אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי – בקידוש שמקדשים על היין. • שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְׁבִיעִי – ר' יהודה הלוי מברך את השבת לשלום פעמיים מתוך שמחת המפגש המחודש עם השבת לה ציפה במשך ימות החול. • שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֶׂה לָךְ כַּעֲבָדִים – ימי החול, ימי המעשה, הם כעבדים לשבת וטפלים ביחס אליה. • אִם אֶעֱבֹד בָּהֶם אֶשְׂבַּע נְדוֹדִים – העבודה בימות החול מרחיקה את המשורר מהשבת ושנתו נודדת מגעגועים לשבת, או שנפשו לא מוצאת מנוחה ומחשבתו נודדת במחשבות על השבת. ע"פ איוב ז, ד: אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי מָתַי אָקוּם וּמִדַּד עָרֶב וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף. • כֻּלָם בְּעֵינַי הֵם כְּיָמִים אֲחָדִים – מרוב ערגתו לשבת ימי השבוע חולפים מהר, כמסופר על יעקב אבינו שעבד שבע שנים על מנת לזכות ברחל (בראשית כט, כ): וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. • יוֹם שַׁעֲשׁוּעִים – השבת היא יום עונג ושמחה. • אֵצֵא בְּיוֹם רִאשׁוֹן... לַעֲרוֹךְ לְיוֹם שַׁבַּת הַמַּעֲרָכָה – כבר מיום ראשון מתחילה ההיערכות וההכנה לשבת הבאה, ומזכירים בו את השבת הבאה שכן ספירת הימים מתיחסת אף היא לשבת – יום ראשון נקרא יום אחד בשבת, יום ב' יום שני בשבת וכן הלאה. וכך מתואר במדרש (מכילתא יתרו פרשה ז): "זכור את יום השבת לקדשו, תהא זוכרו מאחד בשבת שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת. רבי יצחק אומר: לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת". • כִּי הָאֱלֹהִים שָׁם שָׂם הַבְּרָכָה – יום השבת הוא מקור הברכה לעולם, והלשון פה היא רמז למרה, שם נצטוו בני ישראל על מצוות השבת (שמות טו, כה): שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ. • אַתָה מְנַת חֶלְקִי מִכָּל יְגִיעִי – השבת היא מנוחתו ונחמתו של האדם מכל עמלו, עפ"י תהלים טז, ה: ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. • מָאוֹר לְיוֹם קָדְשִׁי מֵאוֹר קְדוֹשִׁי – הקב"ה חשב לגנוז את אור הבריאה והשאירה לכבוד השבת, כמתואר במדרש (בראשית רבה פרשה יא): "ויברך אלוהים, ביקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד [זה הוא שכתוב] ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה". • יָרֵחַ וְכוֹכָבִים קִנְּאוּ בְשִׁמְשִׁי – השמש היא השבת המאירה, הירח והכוכבים הם ימות השבוע, המקנאים ומתבטלים אל מול השבת. • מַה לִי לְיוֹם שֵׁנִי אוֹ לַשְּׁלִישִׁי – אין משמעות לימים אלה בפני עצמם אלא כימים שאור השמש השבת מוקרן אליהם. • יַסְתִּיר מְאוֹרוֹתָיו יוֹם הָרְבִיעִי – גם יום רביעי, שבו נבראו המאורות, אינו מאיר אלא רק בזיקה לשבת – אור השבת מאיר עד יום שלישי ומיום רביעי כבר מחכים לאור השבת הבאה, עפ"י בבלי פסחים קו, ע"א: "אמרי בני [אמרו בניו של] רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל והולך בכל השבת [השבוע] כולו. ועד כמה? – אמר רבי זירא: עד רביעי בשבת". מי שלא הבדיל במוצאי שבת יכול להבדיל עד יום שלישי בערב שעד אז מרגישים עדיין את השבת הקודמת. • אֶשְׁמַע מְבַשֵּׂר טוֹב מִיּוֹם חֲמִישִׁי – ימי השבוע מדומים לגלות והשבת לגאולה – ביום חמישי מתחילים להרגיש ולשמוע את בשורת הגאולה של השבת המתקרבת. הלשון עפ"י ישעיהו נב, ז: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ. • כִּי מָחֳרָת יִהְיֶה חֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי – הבשורה והידיעה כי מחר בערב תיכנס השבת, מנחמת. • יוֹם לַעֲבוֹדָתִי עֶרֶב לְחָפְשִׁי – ביום שישי בבוקר עדיין עובדים אך בערב כבר יוצאים לחופשה מעבדות ימי השבוע. ומרמז לעבד עברי שבשנת השבע, שנת השמיטה, יוצא לחופשי (שמות כא, א): שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. ומדמה את ימות השבוע לשש שנות העבדות ואת השבת לשנת השבע בה יוצאים עבדים לחופשי. • קָרוּא אֱלֵי שֻׁלְחָן – אהיה קרוא ומזומן לשולחן הערוך לכבוד שבת. • מַלְכִּי וְרוֹעִי – הקב"ה המכונה רועה, המגן ודואג לצאנו, עם ישראל, הלשון עפ"י תהלים כג, א: ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. • אֶמְצָא לְיוֹם שִׁשִּׁי נַפְשִׁי שְׂמֵחָה – על אף שעובד ביום השישי נפשו שמחה ומצפה לקראת השבת. • כִּי קָרְבָה אֵלַי עֵת הַמְנוּחָה – יום השבת, שהביא את המנוחה לעולם. על כך רש"י לבראשית ב, ב: "ויכל אלהים ביום השביעי – מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה". • אִם נָע וָנָד אֵלֵךְ אֶמְצָא מְנוּחָה – בשבת המתקרבת אנוח מנדודי. • עֶרֶב וְאֶשְׁכְּחָה נוֹדִי וְנוֹעִי – כשמעריב היום שוכח מנדודיו מכילתא פרשה ז: שבות ממחשבת עבודה ואומר אם תשיב משבת רגליך ואומר אז תתענג על יי'. • מַה נָעֲמָה לִי עֵת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – עת בין השמשות (הזמן שהוא ספק יום ספק לילה) נעימה שאז מתחיל להרגיש את השבת עצמה. • לִרְאוֹת בְּיוֹם שַׁבַּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת – עם כניסת השבת מקבלים מאור פנים, עפ"י בראשית רבה פרשה יא: "ויברך אלוהים, ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת". • גִילוּ בְּתַפּוּחִים הַרְבּוּ אֲשִׁישׁוֹת – אשישות הן מיני מאכל. בשבת מתענגים ושמחים במאכלים מיוחדים. הלשון עפ"י שיר השירים ב, ה: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים. • זֶה יוֹם מְנוּחָה זֶה דּוֹדִי וְרֵעִי – השבת היא הזמן בו נפגשים הרעיה והדוד, האדם עם האל. הלשון עפ"י שיר השירים ה, טז: חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם. • אָשִׁיר לְךָ שַׁבַּת שִׁיר הַיְדִידוֹת – אשיר לשבת שיר אהבה, עפ"י תהלים מה, א: מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת. השבת היא בת הזוג של ישראל ובשבת, עת האיחוד, שר לה בן הזוג שירי אהבה. על פי בראשית רבה פרשה יא: "תני [שונה] ר"ש בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקב"ה: רבש"ע, לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג. א"ל הקב"ה, כנסת ישראל היא בן זוגך". • גַם יָאֲתָה לָךְ אַתְ – גם נאה לך השיר שאשיר לך. • יוֹם הַחֲמוּדוֹת – מלשון נחמד ויקר. • יוֹם תַעֲנוּגִים יוֹם שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת – השבת היא יום עונג ומצווים לאכול בו שלוש סעודות. • תַּעֲנוּג לְשֻׁלְחָנִי תַּעֲנוּג יְצוּעִי – תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד בתניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך. ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו. מקיום עונג שבת נעשה על ידי סעודות השבת והתיחדות בני הזוג. • עִמָּךְ מְקוֹר תּוֹרָה עִמָּךְ נְהוֹרָא – הקב"ה הוא מקור התורה ומקור האור השורה עמנו בשבת, עפ"י תהלים לו, י: כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר; ודניאל ב, כב: ונהירא (וּנְהוֹרָא) עִמֵּהּ שְׁרֵא (והאורה שוכנת עמו). • יָמִים לְפָנַיִךְ אֶל מוּל מְנוֹרָה – במנורת המקדש כל שלהבות הנרות פונות לנר האמצעי. בדומה כך מדמה המשורר את השבת כיום המרכזי – שלשת הימים הראשונים של השבוע עליהם מקרינה את אורה השבת שעברה ושלושת הימים האחרונים מאירים מהציפיה לשבת הבאה. • כִּי לַיְהוּדִים אַתְּ שִׂמְחָה וְאוֹרָה – השבת היא מקור השמחה והאור. הלשון עפ"י אסתר ח, טז: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר. • אַתָּה כְלִיל רֹאשִׁי וּצְמִיד זְרוֹעִי – השבת היא הכתר לראשנו והצמיד לזרוענו והם סמל לברית בין בני הזוג, כמו השבת שהיא אות לברית בין כנסת ישראל והקב"ה. וכן מובא בתפילת שחרית של שבת: כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת. |
| عنوان |
על אהבתך אשתה גביעי |
|---|---|
| دورة العام |
לכל עת;מוצאי שבת;שבת;שירת הבקשות |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
