• שִׂימֵנִי רֹאשׁ עַל כָּל אוֹיְבַי – בקשה מהאל לנצחון על האויבים ושליטה עליהם, זהו שימוש מהופך בביטוי המופיע באיכה א, ה: הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, שם מדובר על כך שהאויבים ניצחו ושלטו בישראל. • כִּימֵי מָרְדְּכַי בֵּן יָאִיר – הוא מרדכי היהודי, כפי שכתוב במגלת אסתר (ב, ה): אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי. • מָחֹה תִמְחֵהוּ לֶאֱדוֹם – הבקשה למחות את אדום קשורה בהבטחת ה' שימחה את זכר עמלק, נכדו של עשו, הוא אדום. וכך אומר אלקים בשמות יז, יד: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. • הַכֵּהוּ אֵם עַל בָּנִים – הבקשה להכות את אדום על כל זרעו מבוטאת באותן מלים עצמן שבהן מבטא יעקב את חששו מפני עשו, הוא אדום, כאשר הוא חוזר לארץ מבית לבן: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים (בראשית לב, יא). • לִבַּשְׁתָּ מַלְכוּת לַהֲדַסָּה – הדסה היא אסתר, כפי שנאמר במגלת אסתר ב, ז: וַיְהִי אמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ, שעלתה למלוכה - כפי שנאמר במגלת אסתר ה, א: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת. • כְּתַנִּין לְבַלְּעֵנִי – תמונה זו שאובה כנראה מירמיהו נא, לד: אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הִצִּיגַנִי כְּלִי רִיק בְּלָעַנִי כַּתַּנִּין מִלָּא כְרֵשׂוֹ מֵעֲדָנָי הֱדִיחָנִי. • מִמָּרוֹם רוּחַ שָׁלַחְתָּ – האל שולח כביכול רוח ממרום ומציל את עם ישראל, כפי שמתואר ע"י ישעיהו הנביא באחת מנבואות הנחמה שלו (לב, טו) המתארות את הגאולה: עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְהָיָה מִדְבָּר לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב. • יַסּוֹר יִסְּרַנִי יָהּ לַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי – אף על פי שה' ייסר אותי הוא לא כילה אותי. זהו שיבוץ מתהלים קיח, יח: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. • דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל וַייָ עֲזָרַנִי – אף זהו פסוק מאותו מזמור המתאר שוב את תחושת האדם, העם, שכפסע בינו לבין כליון והשמדה והאל שמציל ומסייע "ברגע האחרון". • עַבְדָּךְ – עם ישראל. • כְּקֶדֶם – כמו בעבר. • וְאַמְּצֵנִי – וחזקני. • יִצְחָק עֲקֵדֶךָ – יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח. ביטוי זה מופיע בהקדמה לפרשת העקדה הנאמרת בתפילת שחרית בנוסח הספרדים. • הֲשִׁיבֵנִי עַל כַּנִּי – החזר אותי אל מקומי כבימי קדם, אל בית המקדש ואל עם ישראל השליט על האומות. הביטוי לקוח מדברי שר המשקים (בראשית מא, יג) אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה. • אַבְרָהָם אֲהוּבֶךָ – אברהם אבינו נקרא אוהב ה' בישעיהו מא, ח ובדברי הימים ב, כ, ז. • יַעֲקֹב תְּמִימֶךָ – יעקב אבינו נקרא תם: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה, כז).
|