אשירה נא חסדי אל

• כִּי בָם - בעם ישראל.
• רָצָה וַיּוֹאֵל מִכָּל גּוֹי וּמַמְלָכָה - בישראל בחר ה' מכל העמים.
• כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָּמוֹךָ - זהו שיבוץ מתהלים לה, י: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. ייתכן שאף הדהודו של סוף הפסוק מתאים לישועת הפורים.
• נִסִּי וּמְנוּסִי - כינויים לאל, שעשה לי נס (ונקרא כך לפי שמות יז, טו) ושאליו אני נס ובו חוסה בעת צרה (לפי שמואל ב כב, ג וירמיהו טז, יט). הביטוי נסי ומנוסי מופיע בפיוט "אדון עולם".
• מֵרֹאשׁ - מקדם, מן העבר.
• הָמָן יַחֲרוֹשׁ - יתכנן מזימות.
• לְתִתִּי תּוֹךְ הֲפֵכָה - להשמיד אותי. הביטוי תוך הפכה מופיע בסיפור סדום ועמורה, כאשר הקב"ה הציל את לוט "מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה". ר' שלמה אלקבץ עשה שימוש בביטוי הזה בפיוטו המפורסם "לכה דודי": קומי צאי מתוך ההפכה.
• יָעֲצוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד - אחשורוש והמן.
• עַל יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד - לפי דברי הימים א יז, כא: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלַךְ הָאֱלֹקִים לִפְדּוֹת לוֹ עָם לָשׂוּם לְךָ שֵׁם גְּדֻלּוֹת וְנוֹרָאוֹת לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם. גם כאן נראה שההמשך הבלתי מצוטט של הפסוק רלבנטי אף הוא לעניין הפיוט.
• מֵאֲדוֹן הַמְּלוּכָה - מהקב"ה, שהוא מלך מלכי המלכים.
• יִשְׁאַל - המן ביקש.
• מֵאֵת אֲדוֹנָיו - אחשורוש.
• בְּרֹב זְדוֹנָיו - ברוב רשעתו.
• מֵהוֹנָיו - מאוצרותיו.
• לָתֵת כֶּסֶף... לְעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה - לפי דברי המן שבאסתר ג, ט אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
• סִינְסַן - ענף.
• סִינְסַן לְיָאִיר - מרדכי הוא צאצא של יאיר (מרדכי בן יאיר בן שמעי, ראו אסתר ב, ה).
• כַּמֶּה לִבּוֹ כֶּחָלִיל יֶהֱמֶה - לבו של מרדכי יקונן ויבכה כמו קול החליל שבו היו מקוננים על המת, השיבוץ הוא מהקינה על מואב, בירמיהו מח, לו-לז: עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה... וְעַל מָתְנַיִם שָׂק.
• יִדְכֶּה יָשׁוּחַ - יהלך בנמיכות קומה ובשפיפות. הביטוי לקוח מתהלים י, י: יִדְכֶּה יָשׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵיל כָּאִים. שם מתייחס הפסוק לרשעים וכאן למרדכי.
• עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה - לאור מצבו הקשה של עם ישראל שם הפייטן בפיו של מרדכי את אותה תמיהה שיתמהו הגויים כשיראו את ארץ ישראל חרבה ושוממה: עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה (דברים כט, כג; מלכים א ט, ח; ירמיהו כב, ח).
• הִקְשִׁיב - האל.
• לְקוֹל שַׁוְעָתָם - לקול תפילתם ולתחינתם.
• לוֹ צָר בְּכֹל צָרָתָם - הקב"ה מצטער עמם בכל צרותיהם, לפי האמור בישעיה סג, ט בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר.
• וְהֵאִיר אֲפֵלָתָם - לשון אורה מופיע בהקשר של ישועת פורים בפסוק מאסתר ח, טז לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה.
• עַל יַד אֶסְתֵּר הַבְּרוּכָה - כינוי זה לאסתר מופיע במסכת סופרים יד, ו, שבה נאמר על פורים: ...צריך ליתן שבח והודאה על הגאולה ועל הפדות. וחותם ברוך אתה ה'... ואחר כך מקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל...
• יָד עַל כֵּס יָהּ - זוהי שבועתו של ה' לנקום בעמלק, העם שממנו בא המן. לשון זו מקורה בשמות יז, טז: וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
• חִישׁ הוֹאֵל - מהר להתרצות לנו ולקיים את השבועה של הנקמה בעמלק.
• לְעִתּוֹת צוֹרֵר מִתְגָּאֵל - בזמן שבו האויב מגואל בדמם של ישראל.
• שְׁלִישִׁיָּה בְּרָכָה - ברכת הכהנים, הנקראת ברכה משולשת בשל המבנה שלה, המחולק לשלושה: (במדבר ו, כד-כו) יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הביטוי שלישיה ברכה מופיע בישעיהו יט, כד: בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
• אִוָּה - השתוקק, רצה.
• אֵל אִוָּה מוֹשָׁב לוֹ - המקדש שבו השתוקק האל לשכון, לפי תהלים קלב, יג: כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ.
• כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה - שם, בציון, בבית המקדש. לפי תהלים קלג, ג: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה.