אגדלך

• אֲגַדֶּלְךָ - המשורר מבקש לגדל ולרומם את שמו של הקב"ה בעולם. הפיוט פותח במילה 'אגדלך' ומסתיים במילה 'יתגדל', מילה הפותחת את הקדיש ומובילה את הפיוט אל ייעוד - 'רשות' לאמירת קדיש.
• אֱלֹהֵי כָל נְשָׁמָה - הקב"ה, הנותן נשמה באדם. על פי לשון הברכה הפותחת את ברכות השחר: אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה...אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת.
• בְּעָמְדִי תּוֹךְ קְהָלָךְ - בעומדי בתפילה לפניך.
• צוּר - כינוי לאל, מלשון חוזק.
• רְקִיעֵי רוֹם הֲלֹא נָטָה בְמִבְטָא - האל כביכול פרש את הרקיע בעולם באמצעות דיבור. נשען על מדרשי חז"ל ועל האמור בתהלים (לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם; ובירמיהו (י, יב): וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם.
• וְהָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה - הארץ יוסדה על לא כלום, ללא תשתיות ויסוד. על פי איוב (כו, ז): נֹטֶה צָפוֹן עַל תֹּהוּ תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה.
• הֲיוּכַל אִישׁ חֲקוֹר אֶת סוֹד יְצָרוֹ - שאלה רטורית - כיצד יוכל האדם יכול לחקור ולהבין את הקב"ה אשר יצר אותו.
• וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֵדְמָה וְיָמָּה - שאלה רטורית - האם יש כמו האל בכל קצוות העולם, במזרח (קֵדְמָה) ובמערב (יָמָּה).
• מְרוֹמָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁוֹן - הקב"ה מהולל בדיבור ובשירה.
• אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כֹּל בְּחָכְמָה - הלשון על פי ברכת "אשר יצר": אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה...רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׁוֹת.
• וְיִתְגַּדַּל - חתימת הפיוט מקשרת את הפיוט לקדיש, הנפתח במילים: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא.
• וְיִתְגַּדַּל בְּגוֹי קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן - האל מתגדל בעם ישראל שהוא עם קדוש ועליון, על פי האמור בדברים (כו, יט): וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה'.
• וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא - המשפט הפותח את הקדיש, ומשמעותו - יתקדש שמו הגדול בעולם. הלשון היא ארמית, חתימת הפיוט מובילה אל יעודו - 'רשות' לחזן לומר את הקדיש.