מעשה בלביבות
דגן, צילה | [1971]
הוֹי חַנָּה זֶלְדָּה, אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָהחַג הַחֲנֻכָּה הִגִּיעַ וּבָאוּבַחֲנֻכָּה נַפְשִׁי מָה חָשְׁקָהלֶאֱכֹל לְבִיבָה חַמָּה וּמְתוּקָה. הוֹי רַבִּי קַלְמָן, אִישִׁי הַיָּקָראֶצְלִי בַּמִּטְבָּח קֶמַח לֹא נִשְׁאַרבַּעֲלִי הַיָּקָר וְאֵיךְ זֶה אוּכַללְהָכִין לְבִיבָה בְּלִי קֶמַח בִּכְלָל? אָז רַבִּי קַלְמָן שִׁנֵּס אֶת מָתְנָיוחָבַשׁ כּוֹבָעוֹ נָעַל מַגָּפָיוהַשּׁוּקָה דּוֹהֵר, קוֹנֶה הוּא מַהֵר,שַׂק קֶמַח לָבָן וְהַבַּיְתָה חוֹזֵר. הִנֵּה חַנָּה זֶלְדָּה, אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָההִנֵּה לָךְ הַקֶּמַח לְהָכִין לְבִיבָהכִּי בַּחֲנֻכָּה נַפְשִׁי מָה חָשְׁקָהלֶאֱכֹל לְבִיבָה חַמָּה וּמְתוּקָה. הוֹי רַבִּי קַלְמָן, אִישִׁי הַיָּקָראֶצְלִי בַּמִּטְבָּח שֶׁמֶן לֹא נוֹתַרבַּעֲלִי הַיָּקָר וְאֵיךְ יִתָּכֵןלֶאֱכֹל לְבִיבָה אִם שֶׁמֶן אֵין לִי אֵין? שׁוּב מְשַׁנֵּס רַבִּי קַלְמָן מָתְנָיוחוֹבֵשׁ כּוֹבָעוֹ וְנוֹעֵל מַגָּפָיוהַשּׁוּקָה דּוֹהֵר, קוֹנֶה הוּא מַהֵר,כַּד שֶׁמֶן טָהוֹר וְהַבַּיְתָה חוֹזֵר. הִנֵּה חַנָּה זֶלְדָּה, אִשְׁתִּי הָאֲהוּבָה,הִנֵּה לָךְ שֶׁמֶן לְהָכִין לְבִיבָהכִּי בַּחֲנֻכָּה נַפְשִׁי מָה חָשְׁקָהלֶאֱכֹל לְבִיבָה חַמָּה וּמְתוּקָה. הוֹי רַבִּי קַלְמָן אִישִׁי הַיָּקָראֶצְלִי בַּמִּטְבָּח לא נִשְׁאַר סֻכָּרבַּעֲלִי הַיָּקָר, וְאֵיךְ זֶה אֶפְשָׁרלְהָכִין לְבִיבָה בְּלִי טִפַּת סֻכָּר? עָיַף רַבִּי קַלְמָן נַפְשׁוֹ עֲצוּבָהנוֹעֵל מַגָּפָיו וְחוֹשֵׁב עַל לְבִיבָהלַשּׁוּק הוּא חוֹזֵר רָעֵב עוֹד יוֹתֵרסֻכָּר הוּא קוֹנֶה וְהַבַּיְתָה דּוֹהֵר. הִנֵּה חַנָּה זֶלְדָּה זוּגָתִי הָאֲהוּבָההִנֵּה הַסֻּכָּר הָכִינִי לְבִיבָהכִּי בַּחֲנֻכָּה נַפְשִׁי מָה חָשְׁקָהלֶאֱכֹל לְבִיבָה חַמָּה וּמְתוּקָה. הוֹי רַבִּי קַלְמָן, אִישִׁי הַיָּקָרשֶׁמָּא נִדְחֶה הַלְּבִיבוֹת לְמָחָרבַּעֲלִי הַיָּקָר, הֵן אֵיךְ זֶה אֶפְשָׁר,לְהָכִין לְבִיבָה כְּשֶׁהַכֹּחַ נִגְמַר? אָז רַבִּי קַלְמָן חוֹלֵץ מַגָּפָיולוֹבֵשׁ הוּא סִנָּר מַפְשִׁיל שַׁרְווּלָיווְלָשׁ הַבָּצֵק יוֹצֵק וְיוֹצֵקצוֹחֵק אַחֲרוֹן רַק מִי שֶׁצּוֹחֵק. הוֹי חַנָּה זֶלְדָּה בֹּקֶר כְּבָר בָּאעֵינַיִם פִּקְחִי הִנֵּה לְבִיבָהכִּי בַּחֲנֻכָּה נַפְשֵׁנוּ מָה חָשְׁקָהלֶאֱכֹל לְבִיבָה חַמָּה וּמְתוּקָה. |
הבלדה בנויה מדיאלוג בין חנה זלדה לבעלה רבי קלמן, במתכונת שלוש אוקטבות. הבית הראשון הוא פניית רבי קלמן לאשתו ובקשתו שתטגן לביבות לחג החנוכה. בבית השני עונה חנה זלדה כאשר בכל פעם מוצאת מצרך החסר לה להכנת הלביבות. והבית השלישי הוא מוטיב מנחה, בו מספר הקריין כיצד רץ רבי קלמן וקונה את המצרך החסר. שלוש פעמים חוזר הסיפור על עצמו בתחלופת קמח, סוכר ושמן. בפעם הרביעית אומרת חנה זלדה כי אמנם המוצרים ישנם אך כוח לא נותר לה, ואז נאלץ רבי קלמן העייף גם להכין את הלביבות בעצמו. הבית האחרון מסיים כשרבי קלמן קורא לאשתו כשהפציע השחר ומזמין אותה לאכול עמו את הלביבה המוכנה. |
عنوان |
מעשה בלביבות |
---|---|
المؤدي |
דגן, עזרא |
من |
שירי חנוכה לכל המשפחה |
شركة التسجيل |
ישראל : CBS |
تاريخ الإنتاج |
[1970 בערך] |
القائمون على العمل |
חבקין, דרורה 1934-1995 (מלחין) דגן, צילה דגן, עזרא (מבצע) פרנקל, חיה (מחבר) |
الفني |
Songs, Hebrew |
لغة |
heb |
رقم النظام |
997008900375805171 |
תנאי השימוש:
قد يُحظر نسخ المادة واستخدامها للنشر، التوزيع، الأداء العلنيّ، البثّ، إتاحة المادة للجمهور على الإنترنت أو بوسائل أخرى، إنتاج عمل مشتقّ من المادة (على سبيل المثال، ترجمة العمل وتعديله أو معالجته)، بصيغة إلكترونية أو آلية، من دون الحصول على إذن مسبق من مالك حقوق التأليف والنشر ومن مالكي المجموعة.
لاستيضاح إمكانية استخدام المادة، يرجى ملء استمارة الاستفسار عن حقوق التأليف والنشر
معلومات إضافية:
قد تكون المادة خاضعة لحقوق التأليف والنشر و/ أو شروط اتفاقية.
إذا كنت تعتقد/ين أنّه قد وقع خطأ في المعطيات الواردة أعلاهُ، أو أنّك تعتقد/ين أنّ هناك انتهاكًا لحقوق التأليف والنشر بشأن هذه المادة، فيرجى التوجُّه إلينا من خلال الاستمارة التالية.
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟