תהלים פ: למנצח אל שושנים עדות לאסף מזמור

(ה) ה' אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ, יחרה אפך בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ, תדחה את עמך בכעס רב, (ו) הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה, הלחם שלהם ספוג בדמעות, וַתַּשְׁקֵמוֹ, והשקית אותם בִּדְמָעוֹת בשָׁלִישׁ, כלי מידה מסוים. חיי העם מלאים צער ויגון, כאילו הם אוכלים לחם טבול בדמעות ושותים את דמעותיהם. (ז) עד מתי תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן, ריב לִשְׁכֵנֵינוּ, הם אינם פוסקים לריב אתנו, וְגם כאשר אין אנו מטרה להתנפלות ממשית, אֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ, להם - לישראל, או: לו - לאלוקים.

שוב המשורר מבקש: (ח) אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.

עתה יתאר את תולדות ישראל, ומדמה את ישראל לגפן (ט) גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, בהוצאת ישראל ממצרים, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם מכנען וַתִּטָּעֶהָ בארץ. (י) פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ מקום לגדול. והגפן-העם התערתה בארץ, וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ, הכתה שורשים וגדלה וַתְּמַלֵּא אָרֶץ, ואף התפשטה לכל העברים - (יא) כָּסּוּ, התכסו הָרִים בצִלָּהּ. הגפן גבהה עד מאוד, וַעֲנָפֶיהָ גדלו כאַרְזֵי אֵל, ארזים אדירים. (יב) תְּשַׁלַּח את קְצִירֶהָ, ענפיה החדשים עַד יָם ממערב, וְאֶל נָהָר הפרת ממזרח, שילחה את יוֹנְקוֹתֶיהָ, נצריה, ענפיה הרכים המסתעפים משורשיה.

כל זה היה בימי גדולתו של עם ישראל, אבל עכשיו המצב שונה. (יג) לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ, וכיוון שכל ההגנות שיש לגפן הזאת נפרצו - וְאָרוּהָ, קטפו את פרותיה כדי לאכלם כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ?! (יד) יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר הבא מִיָּעַר, וְזִיז שָׂדַי, מין עוף גדול, או: מינים של עוף יִרְעֶנָּה, יתפרנס ממנה.

והוא חוזר ומבקש: (טו) אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, שׁוּב נָא, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד, זכור לטובה וטפל בגֶּפֶן זֹאת (טז) ובכַנָּה, נֶטע, שתיל אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ, וְהבט עַל בֵּן, ענף או: ישראל, אשר אִמַּצְתָּה, החזקת, חיבקת לָּךְ. (יז) הרי עכשיו הגפן שְׂרֻפָה בָאֵשׁ ואף כְּסוּחָה, מקוצצת, כרותה, מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ יֹאבֵדוּ ישראל בצרתם. (יח) ובמקום זאת, תְּהִי, תימצא, תתמוך יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ, האיש הנאמן לך, מי שאתה מחזיק בו בימינך לאות כבוד וחיבה, עַל בֶּן אָדָם שאִמַּצְתָּ לָּךְ (יט) וְלֹא נָסוֹג, התרחק מִמֶּךָּ. תְּחַיֵּינוּ בכל תפארתנו, כמו בעבר, וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא.

המזמור מסתיים בחזרה על הפזמון: (כ) ה' אֱלֹֹהִים צְבָאוֹת, הֲשִׁיבֵנוּ, הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה.

פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.