בטרם שחקים

• ה' מֶלֶךְ - שבר פסוק מתהלים י, טז: ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ.
• ה' מָלָךְ - שבר פסוק מתהלים צא, א: ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים.
• ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד - פסוק מלא מתוך שירת הים (שמות טו, יח): ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
• בְּטֶרֶם שְׁחָקִים וַאֲרָקִים נִמְתָּחוּ - עוד בטרם נוצרו השמים והארץ הקב"ה כבר היה מֶלֶךְ. שְׁחָקִים הוא צורת הרבים של שחק (שמים); ארקא- בארמית: ארץ. הלשון על פי הכתוב בירמיהו (י, יא): "אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא" [=אלהי השמים והארץ].
• נמתחו - דימוי ליצירת הרקיע שנראה ליושבי הארץ כיריעה מתוחה, על פי הכתוב בתהלים (קד, ב): עֹטֶה-אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה.
• וְעַד לֹא מְאוֹרוֹת זָרָחוּ, ה' מָלָךְ - עוד לפני יצירת המאורות - השמש, הירח וכוכבי השמים, כבר הייתה מלכותו של הקב"ה ביקום. ע"פ המסופר בבראשית (א, יד) המאורות נבראו רק ביום הרביעי בעוד יצירת האור עצמו היתה היצירה הראשונה ביום הראשון.
• וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, וְשָׁמַיִם כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ, ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד - טור זה מדבר על העתיד - כל חומר עתיד לבלות ולהתכלות אבל הקב"ה חי וקים ושליט על עולמו לאין קץ. ככתוב בישעיהו (נ, ו): "שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת" וכן בתהלים (קב, כו-כח): "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם: הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ: וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ".
כְּעָשָׁן נִמְלָחוּ - נתפזרו ונתערבבו כמו עשן שמתפזר ונמוג. הבית הראשון עסק במלכותו של הקב"ה בטרם יצירת הקוסמוס, הבית השני מתמקד במלכותו של הקב"ה בטרם יצר את עולמנו (כדור הארץ), ובטרם ברא בריות בתוכו.
• וְעַד לֹא־עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת - הקב"ה מלך עוד בטרם יסד את העולם. מלשון הכתוב במשלי (ח, כו): "עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל". רש"י פירש ש'ארץ' היא ארץ ישראל ו'חוצות' הן שאר הארצות. הפסוק במשלי בא לתאר שהחכמה - התורה, נוצרה לפני בריאת העולם, ואילו כאן הפייטן השתמש בלשון הכתוב לתאר דבר אחר.
• וּבַהֲכִינוֹ יְצוּרִים עֲלֵי אֲרָצוֹת, ה' מָלָךְ - בזמן שהקב"ה ברא את כל הבריות הרבות והמגוונות, היה כבר מלך.
• וְעֵת יְקַבֵּץ נְפוּצִים מֵאַרְבַּע תְּפוּצוֹת, ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד - המילה 'נפוצים' היא יחידאית במקרא ומובאת כתיאור לעם ישראל הפזורים ללא רועה: "וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" (מלכים א כב, יז). שורת הסיום שונה מיתר הפיוט, והיא עוסקת בהתגלות מלכותו של הקב"ה על הבריאה כולה, שתהיה באחרית הימים בעת יקבץ את נדחי עמו ישראל מכל הארצות. רעיון זה מבוסס על דרשת חז"ל על הפסוק "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח) כלומר לפיה אם כבר בזמן קריעת ים סוף היו ישראל מתעוררים ומבקשים וחפצים במלכות ה' עליהם לעולם, הייתה נחסכת מהם כל הגלות וצרותיה (מכילתא דר' שמעון בן יוחי, שם ובעוד מקומות). אך משלא התעוררו על כך, מלכות ה' תתגלה רק באחרית הימים כמתואר בזכריה יד, ט: " וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", ועל כך אנו מתפללים שתגיע הגאולה ואז יתווסף מימד נוסף של מלכות ה' בעולם. שלעתיד לבוא תהיה המלוכה של ה' באה לידי ביטוי גם מצד הבריות שיקבלו אותה עליהם.