פיוט מיוחד במינו ממסורת לוב, שנכתב כל הנראה בין שואה לתקומה, ע"י בן הדור שעבר את השואה ומוראותיה. יעיד על כך, בין היתר, השימוש במלים כמו אוּד מֻצָּל, תַּם קֵץ מִרְמָס, והקריאה לזקוף ראש ולעלות לארץ. הפיוט, שכמעט ואבד מן העולם, נתגלה בשנים האחרונות במסגרת פרויקט פיוטי לוב שיזם מרכז אור שלום, והוא עתיד לראות אור בתקליטור חדש המביא את פיוטי בני לוב, בעיבודים מוזיקליים עכשוויים של יניב רבה וינקלה סגל. הלחן והעיבוד, כמו גם הביצוע המיוחד של ברי סחרוף, מביאים לידי ביטוי מלא את קשת הרגשות הקיימת בשיר – כאב, פחד, תחושת בהילות יחד עם עמידה איתנה והתעוררות לקראת תקווה וחיים חדשים. הפיוט בנוי במבנה של דו שיח בין עם ישראל לה'. בשני הבתים הראשונים פונה עם ישראל אל ה' בבקשה שה' יתובנן מצוקת העם ומכאובו, יחון אותו ויפדה אותו מצרתו. עם ישראל מתואר כאוד מוצל, מעונה ומדוכא, נפשו דואבת מצרה ומיגון. בשני הבתים הבאים ה' משיב לקריאה של העם אליו. הפנייה היא פנייה של קרבה – עַמִּי – והמלים ספוגות רוך, נחמה ועידוד - עוּרָה עַמִּי, קוּם הִתְנָעֵר, קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי. ה' מוסיף ומאיץ בעם לעלות לארץ ולבנותה ומחזק את ידיו בהבטחה כי תמה הגלות - בָּא סוֹף גּוֹלָה, תַּם קֵץ מִרְמָס, שָׂא אֶת רֹאשְׁךָ אֱלֵי עָל, שִׁמְשָׁךְ עָלָה, חֲזַק וֶאֱמַץ.
|