• אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה – אחרי שעם ישראל נמכר ביד אויביו, הוא ייגאל. הפיטן שואל את הלשון האמורה בחוקי העבד, בויקרא כה, מז-מח וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר. אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ, ומעביר אותה אל ההקשר הלאומי. • וְיִקַר פִּדְיוֹן – וחשובה ויקרה הגאולה. הביטוי לקוח מן הפסוק בתהלים (מט, ט): וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם • לְעַם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ – לעם ישראל, שעליו נאמר בתהלים (לג, יב): אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱלֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ. • לְעַם עָנִי – ביטוי זה שאוב מהאמור בשירת דוד (שמואל ב כב, כח): וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ וְעֵינֶיךָ עַל רָמִים תַּשְׁפִּיל, וכן במקבילה בתהלים יח, כח. • חַנּוּן רַחוּם – מתוך מידות הרחמים של ה', שנאמרו למשה בנקרת הצור (שמות לד, ו). • דִּגְלִי יְרוֹמֵם דִּגְלִי יְקוֹמֵם אֵלִי מְרוֹמֵם – ה', שהוא עליון על הכול ירים ויקים את דגלי, כלומר יזקוף את קומתי. כאן השפעה ברורה של ר' ישראל נג'ארה בשירו, ירום ונישא. • קוּם וְשׁוּב בֵּית אֵל– כאן פונה המשורר אל עמו לשוב לציון ואל המקדש. הוא משבץ בשינוי משמעות את דברי ה' ליעקב, אבי האומה, עם שובו מגלותו אצל לבן (בראשית לה, א) ...קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. • נֶאֱמָן אֵל תִּהְיֶה – תהיה נאמן לה'. • יִתְּנָהּ רֶוַח וְהַצָּלָה וְיָשִׁיב אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן – ה' יגאל את עמו וישיב אותו לציון. • רֶוַח וְהַצָּלָה – ביטוי זה לקוח מדברי מרדכי לאסתר, בהמריצו אותה לפעול למען עמה: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר... (אסתר ד, יד).
|