• יֵאָצֵל נָא עָלַי מֵרוּחֲכֶם מְלִיצִים – הפייטן מייחל להשראת רוחם של חבריו המשוררים גם עליו, ברוח הפסוק המתייחס להאצלת רוח הנבואה של משה על הזקנים (במדבר יא, כה): וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים... • יוֹם לָאֵל מָגִנִּי שִׁירַת דִּבְרָתִי אָשִׂים – כאשר אשיר לה', המגן עלי. הביטוי דִּבְרָתִי אָשִׂים – לפי דברי אליפז התימני באיוב (ה, ח): אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי. • חֵלֶף זֶבַח אִשֶּׁה מֵאָז הָיוּ מְרִיצִים כָּל הַנּוֹשַׁע... – אשיר לה' במקום קרבנות התודה שהיו מקריבים לה' כל מי שזכה בישועתו. ברקע הדברים הפסוק מהושע יד, ג ...וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. • כָּל הַנּוֹשַׁע בַּה' מֵעֲדַת עָרִיצִים – כל מי שה' הושיע אותו משליטים קשים. ייתכן שמהדהד ברקע המשפט מישעיהו (מה, יז) יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים... • קְחוּ לִי מְנַגֵּן וּתְחִי אָז עָלַי רוּחִי – לוו את שירי בנגינה, כך שתשרה עלי הרוח. הפייטן משתמש בבקשתו של אלישע (מלכים ב ג, טו) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן. בהמשך הפסוק נאמר וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'. באזכור זה משתוקק הפייטן ליד ה', כמו זו ששרתה על הנביא. • כִּי מִלֵּיל חֶרְדַּת הַשּׁוֹבָבִים עוֹד סָר כֹּחִי – עד כאן היתה ההקדמה לפיוט, הקשורה לעצם המודעות לחיבור השיר. מכאן מעלה המשורר זכרו של האירוע הקשה שחווה, כשחדרו שודדים לביתו. • עֵת אֶשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מְגַדְּעִים בְּרִיחִי – כאשר שמעתי את השודדים שוברים את מנעולי. • לֵיל זֶה אַל תְּבִיאֶנּוּ אֵל בְּמִסְפַּר יַרְחִי – הפייטן מבקש מה' שלא ייזכר לילה זה בסיפור חייו, במניין חודשיו. מאחורי המשפט מהדהדת הקללה שקילל איוב את ליל הורתו (איוב ג, ו) הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא. • יִקַּר דָּמִי לְחֶרְדַּת קוֹל דְּלָתוֹת מְשַׁבֵּר – קול ניפוץ הדלתות החריד והקפיא את דמי. נדמה כי ברקע מופיע צלילו של ביטוי דומה (במשמעות שונה) מתהלים עב, יד: מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו. • רוּחֲךָ אֵל סְמָכַתְנִי רֶגַע לְדַבֵּר – ה', רוחך עזרה לי לרגע לדבר. הלשון לפי תהלים נא, יד הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. • שׁוֹמֵר סַפִּי קָרָאתִי חַיָלִים תְּגַבֵּר – קראתי אל שומר הסף, שיגביר את כוחותיו. חַיָלִים תְּגַבֵּר הוא שיבוץ מקהלת (י, י): אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה. • אַתָּה בְחַרְבְּךָ אֲנִי אֶל אֵל אֲשַׂבֵּר – אך נוכחתי כי לא אוכל לסמוך על שומר הסף וכוח החרב שלו, אלא רק לייחל לה'. • רַעַד הֵשַׁבְתָּ אֵל שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם – נראה כי בית זה מתייחס אל העתיד. הפייטן מבקש: אנא, ה', תן פי שבע אימה לאויבי, ממה שהביאו עלי. שיבוץ הוא של הפסוק מתהלים (עט, יב): וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. • בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת נָסוּ הָלְכוּ רֵיקָם – אויבי יברחו בידיים ריקות ובברכיים כושלות. הביטוי מופיע בתהלים (קט, כד-כה): בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן. וַאֲנִי הָיִיתִי חֶרְפָּה לָהֶם יִרְאוּנִי יְנִיעוּן רֹאשָׁם. • כֵּן אוֹחִיל תִּתְנֵם מַהֵר בִּידֵי דּוֹלְקָם – כך אקווה שתתן את אויבי במהרה בידי רודפם. • אָז תְּחִי נַפְשִׁי תּוֹדְךָ כִּי חָזְתָה נָקָם – אז תחיה נפשי, ותודה לך, לאחר שתראה בנקמתך באויבים.
|