• יַפְטִירוּ שְׂפָתַי תְּהִלָּה– יפצחו שפתי בדברי תהילה לאל. הפייטן נשען על צירוף מקראי יחידאי המופיע בתהלים (כב, ח): כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ. המילה 'יַפְטִירוּ' נתפרשה על ידי פרשני המקרא כאן במשמעות של 'יפתחו' (וראו פירושי ראב"ע ומצודת דוד על אתר). • לְאֵל קָדוֹשׁ נוֹרָא עֲלִילָה – האל הקדוש, שמעשיו – עלילותיו – מפליאים ונוראים. • בְּקוֹל רִנָּה וְצַהֲלָה – בקול שמחה. • בְּמַקְהֵלוֹת עַם סְגֻלָּה – בקרב ציבור, יחד עם אחרים. עם סגולה הוא עם ישראל, כפי שמוזכר במקומות שונים במקרא. ניסוח זה מבטא עמדה של חזן או פייטן העומד לפני קהלו, ומבקש רשות לשאת דבריו. • צְרוֹר הַמּוֹר דּוֹדִי לִי – דודי, הקב"ה, חביב עלי כצרור המור – אגודת בשמים ריחנית (מור הוא סוג של בושם), כלשון הרעיה המתארת את האהוב בשיר השירים (א, יג). • צוּרִי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי לִי – ה' שהוא חזק כסלע (צוּרִי), עוזר ומציל. שיבוץ מתהלים (ע, ו): וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֱלֹהִים חוּשָׁה לִּי עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה ה' אַל תְּאַחַר. • יֶעֱרַב לוֹ שִׁיר מַהְלָלִי – השיר שבו אני מהלל אותו ימצא חן לפניו. • יִרְצֶה נִיבִי כְמוֹ עוֹלָה – דברי יירצו ויתקבלו לפניו כקרבן העולה על המזבח. דימוי השיר לקרבן רווח רווח במסורת התפילה (ראשיתו בהושע יד, ג), וניסוחו מזכיר דברי משורר התהלים במזמור 'ברכי נפשי' (קד, לג-לד): אָשִׁירָה לַה' בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'. • חַשְׁתִּי לָקוּם מִבֵּית מְלוֹנִי – מיהרתי לקום משנתי, מהמקום בו אני לן. • בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי מְעוֹנִי – בשעה שהכוכבים מתעוררים כביכול לשירתם הם, כדברי איוב (לח, ז): בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים. • לְהוֹדוֹת אֶחָד אֵין לוֹ שֵׁנִי – להודות לקדוש ברוך הוא, שהוא אל אחד ויחיד. • הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא – אינני פוסק מלומר בשפתי את שבחיך ולהודות לך. כדברי משורר התהלים (מ, י): בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא ה' אַתָּה יָדָעְתָּ. • קוּמָה בְּעָז יָדְךָ קוֹמֵם – קום בגבורה. • סֻכַּת דָּוִד עַבְדָּךְ רוֹמֵם – הקם את מלכות בית דוד, הסוככת על העם, כדברי הנביא עמוס (ט, יא): בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם (וראו פירוש רד"ק שם). • בֵּית מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם – הביטוי לקוח מדניאל (ט, יז): וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲדֹנָי. • דְּרַשְׁתִּיךָ – אני מבקש אותך, מייחל אליך. • לְעַמְּךָ תֵן נִחוּם – נחם את עם ישראל. • שׁוּב לִמְעוֹנִי וּבְנֵה בֵית אַרְמוֹנִי – חזור אל ציון ובנה את בית המקדש. • הַהֻלָּלָה – המהוללת. • בְּאֹרַח מִישׁוֹר נְחֵנִי בַּאֲמִתְּךָ הַדְרִיכֵנִי – הדרך אותי בדרך ישרה וטובה, בדרך אמת. הפייטן נשען על פסוק ממזמור 'לדוד ה' אורי וישעי' (תהלים כז, יא): הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי. • אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי – למד אותי את דרכיך. • מִשְׂגַּב – כינוי לאל מלשון שגב, גובה. • נוֹרָא עֲלִילָה – ה', שמעשיו נפלאים ונוראים. • מַלְכִּי דַר שָׁמַיִם – הקב"ה, שוכן שמיים. • רוֹקַע אֶרֶץ עַל הַמַּיִם – אשר פרס את הארץ (הקרקע) על המים בבריאת העולם.'רוֹקַע' פירושו קביעה ופריסה, כשם שמרקעים מתכת. דימוי זה של האל מקורו בלשון המקרא (תהלים קלו, ו). • קַבֵּץ – אסוף. • חִישׁ לְעֶבֶד נִמְכָּר גְּאֻלָּה – מהר להביא גאולה לישראל, שהוא כעבד בידי אומות העולם. הביטוי לקוח מהאמור על יוסף בתהלים (קה, יז): שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף.
|