• יַעְלָה – נקבת היעל, והיא כינוי פיוטי לאשה אהובה. כאן זהו כינוי אלגורי לכנסת ישראל. לפי עדותו של חכם שבא מארץ ישראל לבבל (המופיעה בתלמוד הבבלי, כתובות יז ע"א), היו נוהגים לשבח את הכלות במלים "לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן". • בַצָּר – נתונה בידי האויב. • וְיָדְךָ גָּבְרָה – ואתה, אלוקים, חזק ממנו. • שְׁמַע נָא שִׂיחִי – אנא הקשב לתפילתי. • הֵן צַר לִי צָר – הרי צוררי, אויבי, מצר ומציק לי. • וְרוּחִי קָצְרָה – אינני יכול לשאת זאת עוד, איבדתי את סבלנותי. מקור הביטוי במסופר על ישראל במצרים (שמות ו, ט): ...וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. • חַסְדָּךְ מִבְטָחִי וְחֵילִי – אני בוטח בחסדך שהוא מקור כוחי. • וּשְׁלַח הַשָּׂר – שלח את הגואל, מלך המשיח. • לְיוֹנָה שָׁמְרָה בְּרִיתְךָ בְּמַהֲלָלִי – לעם ישראל ששמר בריתך בשמחה. בתלמוד הבבלי ברכות נג ע"ב נמשלת כנסת ישראל ליונה. • דּוֹד נֶאֱסָר – הפנייה כאן היא למשיח, שעליו דורש אבן עזרא את הפסוק משיר השירים ז, ו מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים: 'הוא המשיח שהוא אסור כאשר העתיקו קדמונינו כי ביום שחרבה ירושלים נולד'. • נֶאֱסָר בְּפַחֵי עֲמָלִי – המשיח סובל בעוונות העם וכמו לכוד במלכודת. המשורר נשען על תיאור המשיח בישעיהו (נג, ד-ה): אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה: וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ: ומפרש רש"י שם: "עתה אנו רואים שלא מחמת שפלותו בא לו אלא מיוסר היה ביסורין: 'ואנחנו חשבנוהו' - אנו היינו סבורים שהוא שנאוי למקום והוא לא היה כן אלא מחולל היה מפשעינו ומדוכא מעונותינו". • הוֹצֵא יָקָר מִזּוֹלֵל – הוצא דבר נכבד מדבר קל ערך וזול. חלץ והצל את עם ישראל מפי האויב. ביטוי זה לקוח מירמיהו (טו, יט): ...אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם. • אָמְרָה נַפְשִׁי – ביקשה נפשי. שיבוץ הוא מהפסוק שבאיכה ג, כד חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ. • וּמַה לִי – ללא גאולה, מה יש לי? • חֲסִינִי – כינוי לה', המבטא כוח. אתה כוחי. • חֹן דַּךְ נִכְלָם – רחם על עם ישראל, המדומה לעני המתבייש, לפי תהלים עד, כא אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם עָנִי וְאֶבְיוֹן יְהַלְלוּ שְׁמֶךָ. • יְדִידִי – אהובי, ה'. • עָנִי נֶאֱלָם – עם ישראל, שהשתתקו מלותיו. • קַבֵּץ אֶת נְדוֹדִי – אסוף את הגולים. • לִדְבִיר וְאוּלָם – לבית המקדש. • וְיִתְגַּדַּל... וְיִתְקַדַּשׁ – אלו מלות הקדיש. מלים אלו מובילות אל ייעודו של הפיוט - רשות לקדיש. • וְנוֹרָא – ומטיל יראה. • תּוֹךְ קְהָלִי – בציבור המתפללים והשרים.
|