טקסט זה, המושר בל"ג בעומר מפי חסידים הן במירון הן ליד מדורות שונות, אינו פיוט במובן הרגיל, אלא משנה. בו נחתמת מסכת יומא במשנה, ויש בו כדי לאפיין בעוצמה רבה גם את עיצומו של יום הכיפורים – האל עצמו ועיצומו של יום הכיפורים, יש בהם כדי לטהר את ישראל כמקוה של מים טהורים, ובכך תקוותם של ישראל. ואולם שיר זה, כאמור, אינו מושר ביום הכיפורים אלא דווקא בהילולות של ל"ג בעומר. מדוע? הקשר בין דבריו של ר' עקיבא לבין ל"ג בעומר עובר, כנראה, דרך דמותו של ר' שמעון בר יוחאי, תלמידו, שלפי המסורת ל"ג בעומר הוא יום פטירתו. כך מובא בתלמוד הבבלי (גטין סז, ע"א): "וכן אמר רבי שמעון לתלמידיו: בניי, שְנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא". כלומר ר' שמעון בר יוחאי העיד על תורתו שלו, שהיא תמצית־תמציתה של תורת רבו, ר' עקיבא. סיבה אחרת לשירת שיר זה בל"ג בעומר נעוצה בכך שלפי ספרי ההלכה הראשונים, ביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות (ראו למשל המאירי בספרו 'בית הבחירה' למסכת יבמות, וכן נמצא בספר 'המנהיג' בשם רבנו זרחיה הלוי).
|