הללויה עם נברא

• עַם נִבְרָא - תואר זה, משמעו היווצרות מאין ליש. המשורר מבטא פה את תחושת ניצולי מחנות ההשמדה שקמו מעפר כמי שנוצרו מן האין. הביטוי נלקח מתהלים קב, יט תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ.
• בִּי דִּמְעָתִי רָאָה - ה' ראה את דמעתי ואת הכאב שבתוכי.
• וְחִישׁ - ומהר.
• תּוֹעֵי מִדְבָּר וַעֲרָבָה - מי שאיבדו את דרכם במקומות שוממים, לפי הפסוקים מתהלים קז, ד: תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ.
• נַפְשָׁם צְמֵאָה וּרְעֵבָה - הרעב והצמא הנוראיים מהם סבלו היהודים בתקופת השואה, עפ"י הלשון שם, ה: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף.
• הוֹרָם - הראה להם.
• יָהּ - ה'.
• עִיר נוֹשָׁבָה - מקום ישוב, ובהקשר הזה הכוונה לארץ ישראל, כמו גם כוונת המזמור בתהלים, שם, ז: וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב.
• לְצוּר - לסלע, למבטח.
• לְצוּר יְשׁוּעָתִי - לה', שבו אבטח כי הוא יושיע אותי.
• בְּצַלְמָוֶת אֲסִירִים - שבויים ואסורים במחנות ההשמדה, בצל התמידי של המוות, בתוך גיא ההריגה, עפ"י הלשון שם, י: יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל.
• כִּי הָיוּ עִם אֵל מַמְרִים - כי לא צייתו לה', כפי שנאמר שם, יא: כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ.
• שָׁבוּ - כפי שנאמר שם, יג: וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם...
• וּמִמְּצָרִים הוֹצִיאָם - כפי שנאמר שם, יג-יד: ...מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק.
• אֱוִילִים בְּרֹב אָשָׁם לַמָּוֶת נָגְעָה נַפְשָׁם - תועים בדרכם ובמעשיהם, הגיעו עד כדי מוות, עפ"י הלשון שם, יז-יח: אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת.
• צָעֲקוּ לָאֵל בְּלַחְשָׁם - זעקו והתפללו לקב"ה, כפי שנאמר שם, יט: וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם...
• מִלְּטָם - הצילם, כפי שנאמר שם, כ: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם.
• יוֹרְדֵי בִּמְצוּלוֹת יַמִּים וּסְעָרָה גַּלִּים תְּרוֹמֵם - הניצולים מדומים כמי שהיו בים סוער והגיעו עד תהומות ים, עפ"י הלשון שם, כג; כה: יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים... וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו.
• בְּרַע נְמוֹגִים וְהוֹמִים - הרעה שבתוכה הם מצויים מביאה אותם לידי רעד וחרדה, כמעט מתמוססים ונמוגים, והם בוכים וזועקים, עפ"י הלשון שם, כו: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג.