• שׁוֹכֵן עֲלִיָּה - האל, השוכן בעליונים. • בֶּן דָּוִד - משיח בן דוד, הגואל, מזרע דוד המלך. • עִמּוֹ אֵלִיָּה - אליהו הנביא, אשר יבוא קודם המשיח לבשר על הגאולה, ככתוב במלאכי ג, כג: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. • גַּלֵּה קֵץ נֶעֱלָם - גלה את הגאולה, הקץ שנעלם מעינינו, כפי שנאמר לדניאל (יב, ט): וַיֹּאמֶר, לֵךְ דָּנִיֵּאל: כִּי-סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים, עַד-עֵת קֵץ. • לִבְנֵי אַבְרָהָם - עם ישראל, בניו של אברהם אבינו. מכאן מתחיל המשורר למנות את שבעת הרועים, מנהיגיהם של ישראל: שלושת האבות, משה ואהרן, יוסף ודוד. • אַל תִּרְחַק - אל תעזבם בצרתם. • הוֹצִיא לָרְוָיָה- תוציאם לחופשי. עפ"י האמור בתהילים סו, יב: הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה. • לְעִיר תִּפְאַרְתָּךְ - לירושלים. • בִּנְוֵה הֲדוֹמָךְ - בית המקדש, המכונה הדום רגליו של הקב"ה, (ראו תהלים צט, ח; שם קלב, ז; איכה ב, א). • בְּשִׁירַת מֹשֶה - את שירת הלוויים, צאצאיו של משה רבנו. • אַפִּרְיוֹן - כינוי לבית המקדש, ובעיקר לקדש הקדשים (ראו רש"י לשיר השירים ג, ט). • בְּנֵי אַהֲרֹן - הכהנים, צאצאיו של אהרון. • יַקְרִיבוּ אַלְיָה - זנב הכבשה המוקטר על גבי המזבח . • הַצָּר תְּשַׁסֵּף - השמד את האויבים. • וֶהֱיֵה מְאַסֵּף לְעִיר שִׁבְטֵי יָהּ - קבץ והעלה את עם ישראל המפוזר בגלות אל ירושלים, הנקראת עיר שבטי יה, כמתואר בתהלים קכב, ג-ד: יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו: שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל. • צִיר נָגִיד - מלך, שליחו של הקב"ה. • עַם יְדִיד - עם ישראל, המכונה ידיד ה'. • יִנּוֹן בֶּן דָּוִד - המשיח, שאחד משמותיו הוא ינון, כאמור בסנהדרין צח, ע"ב: ורבי יוחנן אמר למשיח מה שמו... דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר (תהלים עב) 'יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו'...".
|