مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
אליך ה' נשאתי עיני / לא ידוע אֵלֶיךָ ה' נָשָׂאתִי עֵינַי שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ בְּשִׁמְךָ בָטַחְתִּי וְכַפַּי שִׁטַּחְתִּי דְּבָרִים לָקַחְתִּי וּבָאתִי עָדֶיךָ גָּבְרוּ יְגוֹנוֹתַי וַיִּרְבּוּ אַנְחוֹתַי כִּי כָל עֲוֹנוֹתַי שַׁתָּה לְנֶגְדֶּךָ דָּלְפָה מִתּוּגָה נַפְשִׁי הָעֲנוּגָה וְחַלֵּץ מִדְּאָגָה נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ הַעֲבֵר חַטָּאתִי אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי וְגַם אֶת דִּמְעָתִי שִׂימָה בְּנֹאדֶךָ וּבְרֹגֶז רַחֵם זָכְרָה וְהִנָּחֵם וְשַׂמֵּחַ וְנַחֵם נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ זְכֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה מֵעוֹדִי עַד מָתַי לְנֶגְדִּי תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ חֵרְפוּנִי צוֹרְרַי אוֹיְבַי וְשׁוֹרְרַי הַקְשֶׁב נָא אֲמָרַי בְּבֹאִי בְּפַחְדֶּךָ טָמְנוּ לִי זֵדִים פַּחִים וּמְצוּדִים וּבָהֶם נִלְכָּדִים פַּעֲמֵי יְדִידֶיךָ יְשִׂימוּן לִי מְצוּדִים וְשֶׁקֶר בִּי מְעִידִים בְּעָלוּנִי זֵדִים צוּר בִּלְעָדֶיךָ כְּבוֹדְךָ גַּלֵּה צוּר לְעַם עָזוּב וְעָצוּר וְטוּבְךָ הַנָּצוּר תְּנָה לִשְׂרִידֶיךָ לְחוּצִים בְּרֹב דֹּחַק מֵהֶם אַל תִּרְחַק זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ מָרוֹם מִמְּרוֹמִים רַחֵם עַל עֲגוּמִים וְעַל זֶרַע רְחוּמִים יְלִידֵי יְדִידֶיךָ נוֹאֲקִים בְּבוֹר גָּלוּת בְּךָ שָׂמוּ אֱיָלוּת וְהָרֵם מִשִּׁפְלוּת גֶּזַע חֲסִידֶיךָ סוֹבְלֵי עֹל תְּצַהֵל וְאוֹיְבֵיהֶם תְּבַהֵל וּכְקֶדֶם תְּנַהֵל דִּגְלֵי גְדוּדֶיךָ עֲנֵה אֶת עֲתִירָתָם סְמֹךְ אֶת נְפִילָתָם וְהָשֵׁב אֶת שְׁבוּתָם מֵאַפְסֵי חֶלְדֶּךָ פְּדֵה עַם לְךָ הוֹמֶה וּכְאִלֵּם דּוֹמֶה בְּגָלוּת זֶה כַמֶּה שָׂבְעוּ נְדוּדֶיךָ צַדִּיק בְּמִפְעָלוֹת לְךָ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת דְּלֵנוּ מִמְּצוּלוֹת לְמַעַן חֲסָדֶיךָ קַבֵּץ מְפֻזָּרִים בְּכַבְלֵי צַר סְגוּרִים בְּלָעוּם אַכְזָרִים שָׂרְפוּ מוֹעֲדֶיךָ רַחוּם הֱיֵה לְמִשְׁעָן לְעַם רָוֶה לַעַן וַעֲשֵׂה נָא לְמַעַן שְׁלֹשֶׁת עֲבָדֶיךָ שַׁדַּי נִשְׂגַּבְתָּ בְּכָל אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ כִּי צַדִּיק אַתָּה וְצֶדֶק מַדֶּיךָ תְּכַפֵּר עֲוֹנִי כִּי שִׂבְרִי בְּךָ מַלְכִּי וְכוֹנֵן אֶת דַּרְכִּי אֱלֹהַי לְעָבְדֶּךָ תִּשְׁעֶה לִתְפִלָּתִי וּלְשִׂיחַ רִנָּתִי כִּי אַתָּה תִקְוָתִי וּמִי לֹא יְעִידֶךָ |
|
פיוט מתוך סדר הסליחות במנהגים הספרדיים, שמחברו אינו ידוע. הוא כתוב לפי סדר הא"ב ומשופע בשיבוצים מן המקרא, בעיקר מספר תהלים. בדרך כלל מושר הפיוט לסירוגין ע"י סולן מתחלף וקהל. כיוון שהפיוט ארוך למדי (23 בתים) נהוג לחלקו בין קהל המתפללים, בהם ילדים. הסולן התורן שר בית אחד, הקהל עונה לו בשירת הבית הבא וחוזר חלילה. לא רק הסולנים מתחלים אלא גם הלחנים. מדי כמה בתים מתחף הלחן, בדרך כלל בהתאמה לטקסט – בתים שמחים יותר יזכו ללחן קצבי ובתים בעלי אופי של בקשה או תחינה יקבלו לחן נוגה ואטי במקצת. מבית לבית צוברת השירה תאוצה והפיוט מושר בעוצמה הולכת וגוברת. |
| • אֵלֶיךָ ה' נָשָׂאתִי עֵינַי - אליך אני מצפה ומתפלל, עפ"י תהלים קכג, א: אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם. • כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ - המשורר מבקש מהאל שישעה לתחנוניו ברוב חסדו, ולא משום שהוא ראוי לכך. הוא נשען בכך על תפילתו של משה רבנו לאחר חטא המרגלים (במדבר יד, יט): סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה. • בְּשִׁמְךָ בָטַחְתִּי - שם אני מבטחי בך. • וְכַפַּי שִׁטַּחְתִּי - כדרך המתפללים שפורשים כפיהם כלפי מעלה בתפילה. עפ"י תהלים פח, י: קְרָאתִיךָ ה' בְּכָל יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי. • דְּבָרִים לָקַחְתִּי - באתי אליך בדברי וידוי ותחנונים. דברים מלשון דיבור. עפ"י נבואתו של הושע (יד, ג) הנקראת כהפטרת שבת "תשובה" החלה בין ראש השנה ליום כיפור: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. • וּבָאתִי עָדֶיךָ - עד אליך. הלשון עפ"י תהלים סה, ג: שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ. המילה עד משמעותית לגבי התשובה, שכן היא מסמלת את הקרבה בין האדם לקב"ה לאחר שובו בתשובה, שאז האדם מגיע כביכול ממש עד אליו. זוהי גם המילה הנזכרת במקרא כאשר מדובר על התשובה, בדברים ל, ב: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ... • גָּבְרוּ יְגוֹנוֹתַי וַיִּרְבּוּ אַנְחוֹתַי - גוברים בי העצב והתוגה. • כִּי כָל עֲוֹנוֹתַי שַׁתָּה לְנֶגְדֶּךָ - כי אתה שם כביכול את כל עוונותי מולך ומתבונן בהם, הכל גלוי לפניך. הלשון עפ"י תהלים צ, ח: שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ. • דָּלְפָה מִתּוּגָה נַפְשִׁי הָעֲנוּגָה - נפשי כמו זולגת דמעות ונמסה מצער. עפ"י תהלים קיט, כח: דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ. • וְחַלֵּץ מִדְּאָגָה נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ - שחרר, הסר את הדאגה מלבי. • הַעֲבֵר חַטָּאתִי - מחה את פשעי, הסר את העונש. עפ"י דברי נתן הנביא כאשר הוכיח את דוד המלך על חטא בת שבע, וכשדוד מכיר מיד בחטאו ומתחרט על כך מבשר לו הנביא שחטאו נמחל ועונשו הוסר: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַה' וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת (שמואל ב יב, יג). • אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי - האל הוא המושיע. עפ"י תהלים פח, ב: ה' אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ. • וְגַם אֶת דִּמְעָתִי שִׂימָה בְּנֹאדֶךָ - כביכול יש לו לקב"ה נאד (מעין כד עשוי עור) שבו הוא שומר את דמעות בניו שלא ילכו לאיבוד. משל המבטא את הרעיון ששום דמעה אינה לשוא. עפ"י תהלים נו, ט: נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ. וכן עפ"י מסכת שבת קה, ע"ב. • וּבְרֹגֶז רַחֵם - אפילו בעת רוגז וכעס רחם עלינו. עפ"י חבקוק ג, ב: ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר. הביטוי בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר נכנס לסדר הסליחות ושם הוסיפו לו עוד ביטויים הרומזים לשלושת האבות: ברוגז - אהבה תזכור; ברוגז - עקדה תזכור; ברוגז - תמימות תזכור. • וְהִנָּחֵם - מלשון חרטה. המשורר מבקש מהאל שיחזור בו מהרעה שביקש לעשות לעמו, כמובא פעמים רבות במקרא. • וְנַחֵם - כניגוד למילה הִנָּחֵם בצלעית הראשונה וכמשחק מילים. בעקבות ההינחמות על הרעה, באה הנחמה. מעניין לראות שפעמים רבות מילים בעלות אותו שורש יוצרות משמעות מנוגדת או משלימה זו לזו. כך למשל: להשריש( לבסס) ולשרש (לעקור). • זְכֹר עָנְיִי וּמְרוּדִי - זכור את עוני עמך ואת צרותיו, עוני גשמי ורוחני כאחד. השיבוץ מאיכה ג, יט: זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ. • לַעֲנָה - צמח מר, סמל למרירות הגלות. • מֵעוֹדִי - מאז קיומי עלי אדמות. • עַד מָתַי לְנֶגְדִי תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ - עד מתי תחדש נגדי עדים אשר יעידו על רוע מפעלי. עפ"י פירוש המצודת דוד לאיוב י, יז: תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי. • חֵרְפוּנִי צוֹרְרַי אוֹיְבַי וְשׁוֹרְרַי - אויבי מלעיגים עלי ומחכים למפלתי. הן האויבים החיצוניים של עם ישראל בגלותו, והן האויבים הפנימיים בליבו של האדם. שוררי הוא כינוי לאויבים המופיע רק בתהלים. • הַקְשֵׁב נָא אֲמָרַי - הקשב נא לתפילתי עפ"י תהלים ה, ב: אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה' בִּינָה הֲגִיגִי. • בְּבֹאִי בְּפַחְדֶּךָ - בבואי לעמוד לפניך ביום הדין. • טָמְנוּ לִי זֵדִים פַּחִים וּמְצוּדִים - אויבי טמנו לי פח ומלכודת, עפ"י תהלים קמ, ו: טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה. • וּבָהֶם נִלְכָּדִים פַּעֲמֵי יְדִידֶיךָ - ועם ישראל נופל ונלכד במלכודות הללו. פַּעֲמֵי במשמעות של צעדים. • וְשֶׁקֶר בִּי מְעִידִים - טופלים עלי האשמות שוא. • בְּעָלוּנִי זֵדִים צוּר בִּלְעָדֶיךָ - שלטו בנו אויבים מלבדך ושעבדו אותנו, עפ"י דברי ישעיהו (כו, יג): ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ. • כְּבוֹדְךָ גַּלֵּה צוּר - הראה את שכינתך, התגלה לעמך. צוּר הוא כינוי לאל המבטא כוח. • לְעַם עָזוּב וְעָצוּר - עזוב בגלותו. הביטוי עזוב ועצור נזכר כמה פעמים בתנ"ך כמו למשל בדברים לב, לו: כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב. אלא ששם זה במשמעות הפוכה: אין מנהיג שיעצור כביכול, וינהיג את העם (עפ"י פירוש רש"י). • וְטוּבְךָ הַנָּצוּר - טובך השמור והגנוז עמך. עפ"י תהלים לא, כ: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם. • לִשְׂרִידֶיךָ - לשרידי העם המפוזרים בגלות. • לְחוּצִים בְּרוֹב דֹּחַק - עם ישראל הלחוץ בדוחק הצרות ובעוני השעבוד. • מֵהֶם אַל תִּרְחַק - אל תסתר את פניך מהם. • זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ - זכור ברית אבות אשר הבטחת לאברהם ליצחק וליעקב, ובזכותה תרחם על בניך. שיבוץ משמות לב, יג: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. • מָרוֹם מִמְּרוֹמִים - כינוי לאל השוכן במרומים. ממרומים הן במשמעות של הבט ממרומים, והן כתואר לאל, שהוא מרומם מכל מרומים. • רַחֵם עַל עֲגוּמִים - רחם על עם ישראל השרוי בצער הגלות. • וְעַל זֶרַע רְחוּמִים - זרע האבות שנקראו רחומים. • יְלִידֵי יְדִידֶיךָ - עם ישראל, מזרע האבות המכונים ידידים, כפי שכתוב במסכת מנחות נג, ע"ב: בן ידיד זה אברהם, דכתיב (ירמיהו יא) מה לידידי בביתי. • נוֹאֲקִים בְּבוֹר גָּלוּת - נאנחים מתוך הבור שבו הם מצויים. הגלות מדומה לבור שעם ישראל לכוד בתוכו. • בְּךָ שָׂמוּ אֱיָלוּת - בך שמו כוחם ומבטחם. אילות מלשון כוח, ככתוב בתהלים פח, ה: נֶחְשַׁבְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל. • וְהָרֵם מִשִׁפְלוּת גֶזַע חֲסִידֶיךָ - רומם את מעמדם השפל של ישראל. • סוֹבְלֵי עוֹל תְּצַהֵל - שמח את ישראל הסובלים את עול הגלות. • תְּבַהֵל - תבהיל. • וּכְקֶדֶם תְּנַהֵל דִּגְלֵי גְדוּדֶיךָ - תנהל עדתך כבימי קדם, עת היו נוסעים וחונים במדבר, כל שבט (גדוד) צמוד לדגלו, נוסעים וחונים על פי דבר האל והשגחתו הגלויה. • עֲנֵה אֶת עֲתִירָתָם - ענה לבקשתם, לתפילתם. • סְמוֹךְ אֶת נְפִילָתָם - הקם אותם בעת הנפילה,שלא יגיעו עדי ארץ, עפ"י תהלים קמה, יד ופירוש המצודת דוד לפסוק: סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים. • וְהָשֵׁב אֶת שְׁבוּתָם - גאל אותם משבי הגלות והשיבם לארצם. ככתוב בירמיהו ל, ג: כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ. • מֵאַפְסֵי חֶלְדֶּךָ - מקצוות כל תבל. אפס מלשון קצה, חלד - ארץ, עולם. הביטוי אפסי ארץ מופיע רבות במקרא במשמעות של קצות הארץ. • פְּדֵה עַם לְךָ הוֹמֶה - הצל וגאל את עם ישראל השרוי בגלות וההומה כיונה. הדימוי של כנסת ישראל ליונה מופיע רבות במדרשים ובעקבותיו בפיוט. • וּכְאִלֵּם דּוֹמֶה - אינו יכול לדבר מרב הצער והמצוקה, ועל כן דומה לאילם. • בְּגָלוּת זֶה כַמֶּה שָׂבְעוּ נְדוּדֶיךָ - שבעו נדודים די והותר. כַמֶּה מלשון כמות, שמעבר למכסה. בדומה למה שאומר איוב (ז, יט): כַּמָּה לֹא תִשְׁעֶה מִמֶּנִּי לֹא תַרְפֵּנִי עַד בִּלְעִי רֻקִּי. • צַדִּיק בְּמִפְעָלוֹת - האל, שכל פעולותיו צדק. • לְךָ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת - אתה משגיח על העולם ויוצר את העלילות המתרחשות בו. הלשון עפ"י תהלים סו, ה: לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם. • דְּלֵנוּ מִמְּצוּלוֹת- הצילנו ממעמקי הגלות בהם אנו שרויים. הפועל דלה פירושו לשאוב, להעלות. הגלות מדומה למצולות ים כפי שחש אדם בצרה, שהוא כביכול "טובע", כפי שמתואר בתהלים סט, ג: טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי. • לְמַעַן חֲסָדֶיךָ - לא על זכויותינו אנו נשענים, אלא על חסדיך הרבים. • קַבֵּץ מְפֻזָרִים - קבץ את עמך הפוזר בגלות. • בְּכַבְלֵי צַר סְגוּרִים - הגלות משולה לאזיקים וכבלים האוסרים את האדם. • בְּלָעוּם אַכְזָרִים - האויבים כמו בלעו את עם ישראל. בלע במשמעות של השחתה והשמדה כמובא פעמים רבות במקרא, למשל באיכה (ב, טז): פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ. • שָׂרְפוּ מוֹעֲדֶיךָ - מועדיך הוא המקדש, המקום בו נועד האל עם עמו. הלשון עפ"י תהלים עד, ח: אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ. ורש"י מפרש שם: "פלשתים החריבו שילה, נבוכדנאצר החריב בית ראשון, ואחרים החריבו בית שני". • רַחוּם הֱיֵה לְמִשְׁעָן - היה לעם ישראל למגן ולמשענת. • לְעַם רָוֶה לַעַן - לעם שכבר רווה ממרירות הגלות והצרות. לען הוא צמח מר. • וַעֲשֵׂה נָא לְמַעַן שְׁלֹשֶׁת עֲבָדֶיךָ - מחל לעמך בזכות שלושת האבות, שהם עבדיך. • שַׁדַּי נִשְׂגַּבְתָּ בְּכָל אֲשֶׁר פָּעַלְתָּ - המשורר מסיים את הפיוט בשבח והלל לאל על מפעלו והנהגתו בעולם, ובכך מכניע את עצמו בפניו ומקבל עליו את הדין. • כִּי צַדִּיק אַתָּה וְצֶדֶק מַדֶּיךָ - אתה צדיק ואף לבושך צדקה. עפ"י ישעיהו נט, יז: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ. • שִׂבְרִי - תקותי. • וְכוֹנֵן אֶת דַרְכִּי אֱלֹהַי לְעָבְדֶךָ - ישר והכן את דרכי לעבודתך. • תִּשְׁעֶה - תיעתר, תקבל. • וּלְשִׂיחַ רִנָּתִי - רינה במשמעות של תפילה. • כִּי אַתָּה תִקְוָתִי - בך אבטח, ואליך אקוה. • וּמִי לֹא יְעִידֶךָ - מי מברואיך לא יעיד על גדלך ותפארתך. |
| عنوان |
אליך ה' נשאתי עיני |
|---|---|
| دورة العام |
ימים נוראים;סליחות |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
