• חֲבִיבִי - אהובי, פניה של חיבה לאל. • מְשִׁיחוֹ הַנֶּאֱמָן - הכינוי נאמן מתאר במקרא בדרך כלל את שלוחיו של הקב"ה, כמו למשל: משה, שמואל ודוד. • אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵנוּ - לפי לשון הפתיחה של ברכת שומע תפילה. • בֶּן דָּוִד - המשיח. • בְּיָד רָמָה - בגאווה ובקומה זקופה, הביטוי לקוח מסיפור יציאת מצרים (שמות יד, ח): וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה. המשורר מבטא פה את כיסופיו לחזרת עם ישראל לארצו ולשלטון עצמאי בה, בניגוד למציאות הגלות. • בְּעִיר הַבִּירָה - בשלושת הרגלים, שחג השבועות נמנה עליהם, מתאסף עם ישראל בעיר הבירה, היא ירושלים, לחוג את הרגל. • וּמֵחָדָשׁ יִשָּׁמַע קוֹל שִׁירָה - בגאולה העתידה, יחזרו הלויים לשירתם בבית המקדש וקולה של השירה בכלל יישמע ברמה, משום שכבר לא תהיה אבלות על חורבן הבית. • וְאָז נַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה - מנורת הזהב המצויה בבית המקדש. • בְּבֵית שׁוֹכֵן מְעוֹנָה - בבית המקדש, בית ה' השוכן בשמים. מעונה הוא אחד משבעת הרקיעים כמפורש בגמרא (חגיגה יב, ע"ב): א"ר יהודה שני רקיעים הן שנאמר (דברים י), הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. ר"ל אמר שבעה ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. • בָּעֳנִי - את העינוי והעוני. • וְהָשִׁיבֵם נָא לִגְבוּלָךָ - השב אותם לארצך, לפי המובטח לרחל בירמיהו לא ...וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. • וְאָז יֵרָאֶה כָּל זְכוּרֶךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה - אז יעלו לרגל כל הזכרים בעם בפסח, שבועות וסוכות, כפי שנאמר בשמות כג, יז שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'. וראו גם בשמות לד, כג, וכן בדברים טז, טז.
|