פיוט זה הוא אחד השיאים בתפילת ערבית של יום הכיפורים במסורת האשכנזית. את הפיוט שר כל הציבור יחד עם החזן, בעמידה, בעת שפותחים את דלתות ארון הקודש. לחנו הידוע ביותר של הפיוט הוא ניגון שחיבר חסיד חב"ד, שלום חריטונוב, במאה ה-19 באוקראינה, שהושר במקור ללא מלים, עד שהוצמד אל הפיוט הזה. הלחן התפרסם בשנות העשרים בארץ ישראל, כאשר עמנואל הרוסי חיבר לפיו את שיר הערש "שכב בני". מחברו עלום השם של הפיוט נשען על דברי ה' בפי ירמיהו הנביא, האומר: "הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ראו להלן בפירוש). הוא מדמה את האל ליוצר אמן היוצק חיים בחומר שלפניו. עם ישראל הוא החומר הנתון לפני היוצר – האל, והוא עושה בו כרצונו. בכל בית מביא המשורר אמן מתחום שונה – סתת אבן, חרש ברזל, נפח זכוכית, אמן רקמה, צורף, ואפילו מלח המופקד על הגה הספינה. כל בית נחתם בבקשה לקב"ה - לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר. האדם מבקש מהאל להביט אל הברית שכרת עם ישראל ולא אל יצרו של האדם. ברית זו היא הברית של י"ג מידות רחמים, העומדות במרכזן של תפילות יום הכיפורים והימים הנוראים בכלל, ויש כאן הד גם לבריתות נוספות כמו ברית המילה וברית הקשת בענן. במובלע קיים אולי רובד נוסף של קריאה בפיוט - כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר עשוי להדהד גם את היותו של האדם עצמו עשוי מחומר ואת היותו כחומר ביד יצרו הוא. משחק המלים יֵּצֶר / יּוֹצֵר מעניק משמעות נוספת לפיוט ומהווה מעין קריאה כפולה: מצד אחד, פונה עם ישראל אל יוצרו ומצד שני פונה האדם, היחיד, אל עצמו, אל יצריו וכמו מזכיר לעצמו להביט אל הברית הכרותה בינו לבין הקב"ה ולנסות לרומם את החומר אל הרוח, כראוי ליום הכיפורים, יום שהוא מעבר לחומר והאדם מגיע בו לשיאים רוחניים.
|