• יָבוֹא הַגּוֹאֵל יְבַשֵּׂר עֲדָתִי – בקשה לביאת הגואל שיבשר את הגאולה. • מַהֵר קֵץ פְּדוּתִי – מהר והבא את זמן הקץ, סוף הגלות, הגאולה. • אֲבִיר יִשְׂרָאֵל – כינוי לקב"ה, המבטא את גבורתו. מקור הביטוי בישעיהו א, כד: לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. וראו פירוש רש"י לפסוק. • זְבוּל – בית המקדש. כפי שמתואר במלכים א ח, יג, בתפילתו של שלמה המלך לאחר שסיים לבנות את בית המקדש: בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. • וּשְׁלַח נָא חֲנִינָה – חון ורחם על עמך. • קַנֵּא לִנְוָתְךָ – נוה מלשון מעון ומשכן. קנא לבית מקדשך אשר חרב, ולארצך המחכה לבניה. כפי שכתוב למשל בישעיהו לג, כ: חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ עֵינֶיךָ תִרְאֶינָה יְרוּשָׁלִַם נָוֶה שַׁאֲנָן. ניתן לפרש את המילה נְוָתְךָ כמתייחסת לכנסת ישראל, הרעיה כפי שמופיע למשל אצל ירמיהו (ו, ב): הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן. • קַבֵּץ אֶת עֲדָתְךָ – אסוף את עם ישראל המפוזר בגלות. • צִיר נֶאֱמָן יִגְאַל יִשְׂרָאֵל – שלח שליח נאמן שיגאל את עמך. מקור הביטוי במשלי כה, יג: כְּצִנַּת שֶׁלֶג, בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב. • בְּכֹחַ וָאֵל – אל היא מילה נרדפת לכח. • זְכוֹר עֲקֵדָה – זכור לעמך את עקידת יצחק, ובזכות מעשה אבות תגאלם. • רַעְיָא מְהֵימְנָא – בארמית: רועה נאמן. כך מכונה משה רבנו במקרא. • קוּם נָא הִתְפַּלֵּל נָא בְּעַד יִשְׂרָאֵל – בקשה ממשה להתפלל על ישראל, קריאה שמקפלת בתוכה בקשה לזירוז הגאולה. • אַתָּה נָאַמְתָּ כִּי בְּכוֹרִי אַתָּה וּבְנִי יִשְׂרָאֵל – הרי אתה, משה, הצגת את דברי ה' המתייחס לישראל כבנו הבכור, כפי שמופיע בציוויו של ה' למשה, עת שלח אותו לדבר אל פרעה: וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב). • וּרְאֵה בָּעֳנִי – ראה בצער ודוחק הגלות. • מִשְׁכָּנִי – בית המקדש. • אֵל הָשֵׁב נָקָם גְּמוּלָם אֶל חֵיקָם – בקשת נקמה באויב על מה שעוללו לישראל. הלשון עפ"י תהילים עט, יב: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי. • חַי רְצֵה אִשֶּׁה – בקשה מהאל שירצה ויקבל את התפילות כקרבן. עפ"י בקשת "רצה" אותה אומרים בתפילת "העמידה". • וְאָז יָשִׁיר מֹשֶׁה – אז תושר שירת הגאולה, כפי שר משה את שירת הים ביציאת מצרים: בשמות טו, א: אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'. עפ"י המדרש, השימוש בלשון עתיד (ישיר) רומז לשירת הגאולה העתידית. • לִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל – כינוי לאל, המופיע מספר פעמים במקרא כמו למשל בישעיהו יב, ו: צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
|