יעלה יעלה

• יַעֲלָה - כינוי לכנסת ישראל.
• הֵנֵץ רִמּוֹן, פָּרְחָה גַּפְנִי - הדוד קורא לכנסת ישראל לשוב אליו, כי הגיעה עת. על פי הפסוק בשיר השירים (ז, יג) שם הרעיה היא הפונה לדוד - "נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים...".
• יָחִישׁ צְעָדָיו - כנסת ישראל פונה לדוד ומבקשת ממנו למהר ולגאלה, כדברי הבטחתו של הקב"ה ע"י ישעיהו (ס, כב): "אֲנִי ד' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה".
• פְּרִי מְגָדָיו - פירות מתוקים ומשובחים, ע"פ דברי הרעיה בשיר השירים (ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיאכַל פְּרִי מְגָדָיו. הרעיה פונה אל הרוחות ומבקשת מהן לנשוב ולהפיץ את ריח הבשמים והגן, ואז יבוא הקב"ה אל הגן, אל הרעיה.
• אִם יְדִידִי אָרְכוּ נְדוּדָיו... - הרעיה מחכה לשובו של דודה מנדודיו ובינתיים היא בודדה. זהו היפוך של הדימוי הרגיל בו כנסת ישראל, הרעיה, היא הגולה והנודדת.
• שׁוּבִי אַתְּ וַאֲנִי אָשׁוּבָה - הדוד מעורר את כנסת ישראל לשוב אליו ואז ישוב אליה, על פי הפסוק: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר ד' צְבָאוֹת" (מלאכי ג, ז). על הפסוק במגילת איכה (ה, כא) הֲשִׁיבֵנוּ ד' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם, אומר המדרש (רבה) כך: "השיבנו ה' אליך ונשובה. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, שלך הוא - השיבנו. אמר להם: שלכם הוא שנאמר שובו אלי ואשובה אליכם...".
• אוֹת כְּתוּבָה - יש כביכול כתובה, מעין הסכם נישואין בין הדוד והרעיה.
• נַפְשִׁי פָּדִיתָ - הרעיה פונה לדודה ומזכירה לו את גאולת מצרים שבה פדה הקב"ה את עם ישראל.
• וּלְךָ רַעְיָה אוֹתִי קָנִיתָ - ע"י מתן תורה, שהוא המעמד בו "קנה" הקב"ה את ישראל להיות לו לעם.
• עַתָּה לִי בֵּין עַמִּים זֵרִיתָ - פיזרת אותנו בין הגויים בגלות. ע"פ הפסוק בתהלים (מד, יב): "תִּתְּנֵנוּ כְּצאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ".
• וְאֵיךְ תֹּאמַר דּוֹד אֲהַבְתָּנִי - איך יכול הדוד לומר לרעיתו שהוא אוהב אותה כאשר הוא משאיר אותה בגלות. ע"פ דברי דלילה לשמשון: "...אֵיךְ תּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי ..." (שופטים טז, טו).
• אֲיֻמָּתִי - בעלת ההוד והאימה. ע"פ שיר השירים (ו,ד): "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת".
• לְטוֹב זֵרִיתִיךְ - פיזור עם ישראל בגלות הוא לטובה לישראל, רש"י מסביר זאת בפסחים פז, ע"ב: לטובה הקב"ה פיזר את ישראל בין הגויים על מנת שלא יוכלו לכלותם יחד, ותשאר שארית לישראל.
• וְלִתְהִלָּה וּלְשֵׁם שָׂרִיתִיךְ - הקב"ה יגדל את עם ישראל ושמם יצא לתהלה ולשררה בקרב העמים, ע"פ נבואתו של צפניה (ג, כ): "בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם כִּי אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר ד'".
• אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ - ע"פ דברי הקב"ה לכנסת ישראל: "...וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא, ב).
• לוּ יְהִי כִדְבָרְךָ - הרעיה מאמינה למלות האהבה והנחמה של דודה ידידה ומקווה שהבטחת הדוד אליה תתגשם במהרה. השיבוץ מדברי לבן ליעקב (בראשית ל, לד): "...הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ".
• עַתָּה מַהֵר אֱסוֹף נְדוּדִי - הרעיה מבקשת מהדוד שיקבץ במהרה את כל עם ישראל הנודד והמפוזר בין העמים.
• וּלְתוֹךְ צִיּוֹן נְחֵה גְדוּדִי - תעלה את המוני ישראל, המדומה פה לגדודי צבא, אל ציון.
• חִזְקִי רַעְיָה - הדוד מחזק את רעיתו בדברי עידוד שישועתה קרובה.
• חִכֵּךְ כְּיֵין טוֹב - נועם מלותיה של כנסת ישראל הוא כיין טוב. השיבוץ משיר השירים (ז, י): "...וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב...".
• צִיץ יִשְׁעֵךְ רַעֲנָן רָטֹב - הישועה מדומה לציץ של צמח העולה ומנץ והוא רענן ורטוב, שלא כמו צמח קמל ויבש. משמעות הדבר היא שהישועה קרובה לבוא.
• וּלְצָרַיִךְ אֶכְרוֹת וְאֶחְטֹב - אכרית את אויבייך. ע"פ ישעיהו (יא, יג): "... וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ...".
• וְחִישׁ אֶשְׁלַח לָךְ אֶת סְגָנִי - אשלח במהרה את משיחי.