• דודי - הקב"ה • דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ... - הרעיה, כנסת ישראל, מספרת על דודה שירד לגנו, ע"פ הנאמר בשיר השירים ו, ב: דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקט שׁוֹשַׁנִּים. בהשאלה מדובר פה על הדוד שרחוק מהרעיה. • קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי תַמָּתִי - הדוד כמו דופק על פתח בית רעיתו ומבקש ממנה לפתוח את לבה אליו. כך מתארת זאת הרעיה בשיר השירים (ה, ב): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי. • שַׁעֲרֵי צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהַבְתִּי - השערים עליהם דופק הדוד ומבקש שייפתחו הם שעריה של ציון, כנסת ישראל. ע"פ תהלים פז, ב: אֹהֵב ד' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב. • נַפְשִׁי אֶשָּׂא - נפשי מצפה ונכספת, משתוקקת, ע"פ תהלים כה,א; פו, ד: אֵלֶיךָ ד' נַפְשִׁי אֶשָּׂא. • אֵשֶׁת נְעוּרִים - כנסת ישראל, הרעיה. • גְרוּשָׁה - כנסת ישראל המצויה בגלות, כמו מגורשת מעל פני ד'. • חֲרוּשָׁה - חקוקה, הרעיה היתה כמו חקוקה על לב דודה. • אֵשֶׁת זְנוּנִים - אומות העולם, ע"פ הושע א, ב. • עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית - הקב"ה מבטיח לכנסת ישראל כי יגאל אותה וישיב ימיה כבראשונה. השיבוץ מירמיהו לא, ג: עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל • וְגַם אָמְנָה - אמנם. • וְגַם אָמְנָה אַתְּ אֲחוֹתִי - ע"פ בראשית כ, יב: וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא. • אֵיכָה שִׁפְחָה תִירַשׁ גְּבִירָה - השפחה היא הגר, המסמלת את אומות העולם; הגבירה היא שרה אמנו, עם ישראל. אומות העולם שולטות בעם ישראל, ע"פ משלי כ, כא-כג: תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ... תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ... וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּה.ּ • נִטְעֵי נַעֲמָנִים - נטעים נעימים, משל לחיי עונג ותפנוקים; הביטוי לקוח מישעיהו יז, י. • דְּעִי כִּי אֲחִישֶׁנָּה - ע"פ הבטחת הגאולה המפורסמת של ישעיהו (ס, כב): הַקָּטן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ד' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. • עֵת רָצוֹן - עת הגאולה היא עת חסד ורחמים, שאז יהיו עם ישראל אהובים ורצויים לפני הקב"ה. הביטוי לקוח מתהלים סט, יד: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ד' עֵת רָצוֹן. • וְתִשְׁאֲבִי מַיִם חַיִּים בְּשָׂשׂוֹן - מים חיים הם משל לשפע רוחני וחמרי. התורה נמשלה למים. ע"פ ישעיהו יב, ג: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה. • אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן - כמו השעיר לעזאזל המכפר על עם ישראל. השיבוץ לקוח מדברי יהודה לתמר, בראשית לח, יז: אָנכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן. • אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה בְּיַד אִישׁ עִתִּי - ע"פ הפסוקים המתארים את שילוח השעיר לעזאזל המדברה ביום הכיפורים, ויקרא טז, כא-כב: וְנָתַן אתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה: וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה; • אִישׁ עִתִּי - איש המזומן לכך מראש. • בְזִיתָנִי - ביזית, השפלת אותי. • וּמִשָּׁמַיִם אֶרֶץ הִשְׁלַכְתָּנִי - תיאור המעבר החד במעמדה של כנסת ישראל, ממלכות ישראל אל גלות וחורבן, ע"פ תיאור החורבן המופיע במגילת איכה (ב,א): אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ד' אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל. • בְּיוֹם קָרָה מַעֲדֶה בֶּגֶד יְעָטָנִי - הרעיה נזכרת בימים בהם היה הדוד מלביש אותה בבגד נאה ומקושט (מלשון עדי, עדיים), ע"פ משלי כה, כ: מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה. • וַאֲשֶׁר בֵּיתִי הָיָה לָבוּשׁ שָׁנִים - בבגדי יקרות; שני הוא צבע אדום המופק מתולעת השני והוא יקר מאד. ע"פ הפסוקים מ"אשת חיל" (משלי לא, כא): לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים. • וְאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה - כאן מבטיח הדוד לרעיה שישוב להלביש אותה בבגדים מפוארים ויקרים. שמלות רקמה נחשבו לבגדי מלכים. • וְשֵׁשׁ אֶחְבְּשֵׁךְ - אקשור לראשך פאר (=כיסוי ראש) העשוי אריג שש, פשתים, שממנו היו עשויים גם בגדי הכהנים ויריעות המשכן; התיאור ע"פ יחזקאל טז, י: וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי. • וּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב עַל לְבוּשֵׁךְ - בגד השזור בחוטי זהב, ע"פ תהלים מה, יד: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. • וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תִּהְיֶה בְרֹאשֵׁךְ - ע"פ יחזקאל טז, יב: ...וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ. • וְעַל כָּל כָּבוֹד יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי - בכל מקום יופיע כבוד ד' ועם ישראל; צירופם של שני פסוקים - ישעיהו ד, ה: כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה; שיר השירים ו, ד: יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי • זָר טִמֵּא הֵיכַל קָדְשִׁי - הגויים טימאו את בית המקדש והחריבוהו, ע"פ תהלים עט, א: בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁך.ָ • בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים לְנִבְלֵי חַרְשִׂי - בני ציון היקרים הפכו לבזויים, כמו כלי חרס זולים, ע"פ איכה ד, ב: בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר. • עָרוּ עָרוּ יְסוֹד מִקְדָּשִׁי - החריבו עד היסוד, ע"פ המתואר בתהלים קלז, ז: עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּה. • עָבְרוּ עַל נַפְשִׁי מַיִם הַזֵּדוֹנִים - מים גועשים הסוחפים והורסים, ע" תהלים קכד, ד: אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים. • חֵץ יְפַלַּח סְגוֹר לְבָבָם - חץ יבקע את הבשר והקרום המכסה את לבם; צירוף של שני פסוקים: משלי ז, כג: עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ; הושע יג, ח: וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם. • תַּחַת הַנְּחֹשֶת אָבִיא זְהָבָם - ע"פ ישעיהו ס, יז: תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב. • בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבִיאוּ עַל גַּבָּם - אומות העולם ישאו את עם ישראל על גבם - ע"פ ישעיהו ס, ד: כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ. • עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִילוּן מִנְחָתִי - כנראה שמות של שבטים שישבו מעבר להרי כוש, מדרום למצרים; הכוונה שאפילו עמים רחוקים יבואו לירושלים כדי להעלות מנחה ולהקריב קרבנות. השיבוץ מצפניה ג, י: מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ עֲתָרַי בַּת פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי. • טָהוֹר אַתָּה, לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע - הקב"ה חפץ בטוב, ע"פ תהלים ה, ה: כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה. • עַד אָן לֹא תָבִיא צַדִּיק וְנוֹשָׁע - עד מתי יתמהמה המשיח להושיע את עם ישראל, ע"פ תיאור המלך המשיח בזכריה ט, ט: גִּילִי מְאד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת. • תָּשׁוּב וְתַלְבִּישֵׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה וְרֹב פְּנִינִים - עם ישראל מצפה לגאולה, שאז יהיה כביכול עטוף ומלובש בבגדי ישועה וצדקה; זהו צירוף של שני פסוקים: ישעיהו סא, י: שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּד' כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי; משלי כ, טו: יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים. • יְדִידוּת נַפְשִׁי - כנסת ישראל, עם ישראל הוא כביכול אהוב נפשו של הקב"ה. הביטוי לקוח מירמיהו יב, ז: עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי... נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ. • לא נִפְלֵאת מֶנִּי - ידועה לי, לא נעלמה ממני. • מִיּוֹם גְּלוֹתֵךְ נָדַדְתִּי אָנִי - השכינה אף היא גלתה עִם עַם ישראל. • כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי - הציפור הנודדת היא השכינה, שגלתה יחד עם עַם ישראל; צירוף של שני פסוקים: ירמיהו יב, ז: עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי; משלי כז, ח: כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ. • מִבְּשַׂר חֲמוֹרִים - כינוי לאומות העולם, הביטוי לקוח מיחזקאל כג, כ: בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם. • אֵשֶׁת נְעוּרִים - כנסת ישראל, הרעיה. • לַחֲצוֹב לְךָ בּוֹרוֹת כֻּלָּם נִשְׁבָּרִים - אומות העולם המדומות לבורות סדוקים שאינם מסוגלים להכיל את המים, ע"פ ירמיהו ב, יג: כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם. • אַךְ רֹאשׁ פְּתָנִים - בבורות אין מים אלא נחשים, כמו הבור שאליו הושלך יוסף. לפי המדרש הבור היה ריק ממים אך היו בו נחשים ועקרבים. הביטוי מדברים לב, לג: וְראשׁ פְּתָנִים אַכְזָר. • לָכֵן הַצַּדִּיק אָבַד עֵקֶב נְפִילָתֵךְ - חז"ל דרשו כי הקב"ה "אוסף" אליו את הצדיקים טרם בוא הרעה, על מנת שלא יראו בצרות ובפורענויות, ע"פ ישעיהו נז, א: הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. • וִימִינִי הוּשַׁב אָחוֹר מֵרֹב אַהֲבָתֵךְ - חז"ל דרשו (איכה רבה ד, טו) על הפסוק באיכה (ב, ג): גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב - כי הקב"ה, מאהבתו את עם ישראל, השיב את יד ימינו (כחו) אחור - שפך כביכול את חמתו על בית המקדש, העצים ועל האבנים, ולא על עם ישראל. • לְבַל אֶרְאֶה בְרָעָתִי - ע"פ מלותיו של משה רבנו (במדבר יא, טו): וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי. • בְּעָלוּנוּ אֲדוֹנִים זָרִים זוּלָתָךְ - במקום הקב"ה שלטו בנו ושעבדו אותנו אדונים זרים (אומות העולם); השיבוץ מישעיהו כו, יג: בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים זוּלָתֶך.ָ • הָאֲשֵׁרִים וְהַחַמָּנִים - אשרים הם האילנות הנטועים לעבודה זרה או פסילים לאלה הנקראת אשרה; חמנים - כנראה מאביזרי עבודה זרה או מזבחות לעבודת החמה. שניהם מוזכרים בישעיהו יז, ח: וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיו... וְהָאֲשֵׁרִים וְהָחַמָּנִים. • נָקָם אֶלְבַּש - הקב"ה לובש כביכול בגדי נקם בצאתו להושיע את עמו ולנקום את נקמתו; ע"פ ישעיהו נט, יז: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה. • וְשַׁלְהֶבֶתְיָה - הנקמה תהיה עזה כלהבת אש חזקה; מלה יחידאית במקרא, המופיעה בשיר השירים (ח, ו), ומתארת שם את האהבה העזה בין הדוד והרעיה: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָהּ. • עַכּוּ"ם - אומות העולם, עובדי אלילים, ראשי תיבות של: עובדי כוכבים ומזלות. • אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה - החצים יהיו אדומים, כמו צבע השיכר האדום, בגלל עוונם של אומות העולם שהפילו חללים בעם ישראל ושבו ממנו שבי. הפסוק לקוח משירת האזינו (דברים לב, מב): אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵראשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב. • וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי - כך יתנחם עם ישראל והקב"ה על כל הצרות שהמיטו האויבים, ע"פ תהלים קיט, נ: זאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי. • סִפַּיִךְ - מלשון סף, מפתן. • וִיסַדְתִּיךְ סָבִיב סָבִיב בַּסַּפִּירִים - יסודות הבתים יהיו בנויים מאבני ספיר - אבן טובה ויקרה מאבני החושן. דימוי המתאר בצורה ציורית את זמן הגאולה שאז אפילו יסודות הבתים יהיו עשויים מאבנים טובות. • וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ - השמשות יהיו עשויות כדכוד - אבן טובה, כנראה מזהירה ונוצצת באור השמש - כך שהשמשות, החלונות יאירו ויזרחו כשמש; כל הטור הזה מיוסד על הפסוקים בישעיהו (נד, יא-יב) המתארים כיצד יבנה הקב"ה את ציון מאבנים טובות ויקרות: הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשׁתַיִךְ. • וּבְנֵי הַיִּצְהָר - בני השֶמֶן, המשוחים בשֶמֶן המשחה, וחז"ל פירשו שהכוונה לזרע אהרן ודוד - הכהן הגדול והמלך; לקוח מנבואת זכריה (ד, יד): וַיּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. • גֵּיא שְׁמָנִים - בקעה מלאה שמנים, תיאור של שפע. הביטוי לקוח מישעיהו כח, ד: וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים. • עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי בִגְדֵּךְ צִיּוֹן - הדוד מעורר את כנסת ישראל להכין עצמה לגאולה, ע"פ ישעיהו נב, א: עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלַם עִיר הַקֹּדֶשׁ. • עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר - הדוד מעורר את רעיתו לפצוח בשירה, שירת הגאולה והישועה. המלים לקוחות משירת דבורה (שופטים ה, יב) אותה שוררה אחרי הנצחון על כנען: עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר. • בְּבִנְיַן אַפִּרְיוֹן - בית המקדש שייבנה, אפריון היא מלה יחידאית במקרא (שיר השירים ג, ט): אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. • הַשְׁמִיעִינִי קוֹלֵךְ - הדוד מבקש לשמוע את קול רעיתו האהובה, כאמור בשיר השירים (ב, יד): יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵך.ְ • תַּחַת אַהֲבָתִי - מרוב אהבתי. הביטוי לקחו מתהלים קט, ד-ה: תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה... וְשִׂנְאָה תַּחַת אַהֲבָתִי. • תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה - תסתכלי, תתבונני, מראש הר אמנה, שהוא הר גבוה מהרי החרמון; השיבוץ לקוח משיר השירים (ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה. • וְעַיִן תְּשׁוּרֵךְ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה - לשון ברכה, עינו של הקב"ה תהיה פקוחה עלייך לטובה; ע"פ דברים יא, יב: אֶרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְיָ אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. • וְחָמֵשׁ הַיָּדוֹת - חמשה חלקים, מספר המסמן ריבוי ושפע - יהיה לך פי חמשה חלקים על כל חלק שאבד לך, מבוסס על יוסף שנתן לבנימין פי 5 מתנות על שאר אחיו, כמסופר בבראשית מג, לד: וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת. • כֵּן דּוֹדִי בָרוּךְ בֵּין הַבָּנִים - הקב"ה, ע"פ שיר השירים ב, ג: כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים . • צוּף דְּבַשׁ - אמריה של הרעיה הם כדבש, ע"פ משלי טז, כד: צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם. • יָזוּב - ינטוף. • אִמְרָתֵךְ וְשִׂיחֵךְ - תורה ותפילה. • תִּשְׁכַּח יְמִינִי אִם אֶשְׁכָּחֵךְ - הדוד מבטיח שלא ישכח את רעיתו, כשם שאדם אינו יכול לשכוח אבר מגופו. ע"פ תהלים קלז, ה: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. • וּלְהַעֲלוֹת תָּמִיד עַל רָצוֹן מִזְבְּחֵךְ - הקרבנות והתפילות יהיו לרצון לפני ד' ויתקבלו, ע"פ ישעיה ס, ז: יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר. • עַל מִשְׁכָּבִי בַלֵּילוֹת בִּקַשְׁתִּי - געגועי הדוד, הקב"ה, לרעיה - כנסת ישראל; השיבוץ משיר השירים ג, א: עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. • מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ יִשָּׁקֵנִי - ע"פ שיר השירים א, ב: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. • וִימִין חֶשְׁקוֹ תְּחַבְּקֵנִי - שיר השירים ב, ו; ח, ג: שְׂמאלוֹ תַּחַת לְראשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. • נָגִילָה בִנְאוֹת דֶּשֶׁא - נשמח יחד במקום נאה ופורח, ע"פ תהלים כג, ב: בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי. • וּמַעְיַן גַּנִּים - נשמח יחד במקום בו מעינות וגנים, תיאור המשרה אווירה של שלוה, ע"פ שיר השירים ד, טו: מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. • רֵעִי לְכָה נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי לָךְ - קריאת הרעיה לדוד לשוב אליה, ע"פ שיר השירים ז, יג: נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן... שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ . • אַהֲבַת עוֹלָמִים - הרעיה מבטיחה לדוד אהבת עולמים, ע"פ ירמיהו לא, ב, שם אלו מלותיו של הדוד לרעיתו: וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ. • כְּאָח לִי אֶשָּׁקְךָ - ע"פ שיר השירים ח, א: מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי... אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ. • נֶגֶד כָּל הָעַמִּים - כל עמים יחזו בשיבת הרעיה אל דודה, ע"פ ישעיה סא, יא: יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם. • אֶנְהָגְךָ אֶל בֵּית אִמִּי - ע"פ שיר השירים ח, ב: אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי. • וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי - שיר השירים ג, ד: עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי. • שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה צוּף יְזוּבוּן - ע"פ שיר השירים ד, יא: נפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ. • וְעֵינַיִךְ יוֹנִים לֵב יֵיטִיבוּן - עיני הרעיה מדומות ליונים,ע"פ שיר השירים א, טו; ד,א: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים: • שְׁנֵי שָׁדַיִךְ - ע"פ שיר השירים, ועל כך דרשות רבות: שני הלוחות, מלך וכהן גדול, משה ואהרן, תורה שבכתב ותורה שבע"פ. • חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים - החסדים והשבועות שהבטיח הקב"ה לדוד, הנאמנים ועומדים לעולם; השיבוץ מישעיהו נה, ג: הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי... וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים. • תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָךְ - צירוף של שני פסוקים בתהלים: תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ (קיט, קעא); תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָּךְ (עא, כג). • יְדִידוּת נַפְשִׁי - כנסת ישראל, עם ישראל הוא כביכול אהוב נפשו של הקב"ה; ירמיהו יב, ז: עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי... נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ. • וְלִבִּי אַחֲרַיִךְ הָלַךְ - תיאור אהבתו של הדוד לרעיה, ע"פ תהלים סג, ט, שם מתאר דוד המלך את דבקותו בקב"ה: דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ. • אַהֲבַת נְעוּרִים זָכַרְתִּי לָךְ - ע"פ דברי הקב"ה לכנסת ישראל בירמיהו ב, ב: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ. • בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי - דברי אמנון לתמר, שמואל ב יג, יא: וַיּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי. • מֹר וַאֲהָלוֹת בְּגָדַיִךְ - מור ואהלות הם שני סוגי בשמים הנותנים ריח טוב - מבגדיך נודף ריח בשמים טובים, ע"פ תהלים מה, ט: מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ. • נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם שְׁמָנַיִךְ - בשמים טובים; שיר השירים ד, יד: נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. • צְרוֹר הַמֹּר בֵּין שָׁדַיִךְ - השכינה המצויה בין בדי הארון; שיר השירים א, יג: צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין. • תַּעַן לְשׁוֹנִי שִׁיר - לשוני תענה ותשורר שירה; ע"פ תהלים קיט, קעב: תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ. • בְּסוֹד יְשָׁרִים - בקהל אנשים ישרים, סוד פירושו קהל; תהלים קיא, א: בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. • וְהֵיכָל תִּוָּסֵד בְּרֹאשׁ הֶהָרִים - בית המקדש ייבנה בראש ההרים, הר שיהיה גבוה מכל ההרים בעולם; צירוף של שני פסוקים בישעיהו: וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד (מד, כח); וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְיָ בְּראשׁ הֶהָרִים (ב, ב). • בְּשַׁעֲרֵי צִיּוֹן נָעוּף כַּיּוֹנִים - הגולים השבים לציון מדומים בנבואת ישעיהו ליונים השבות אל מקומן אף ממרחקים; צירוף של שני פסוקים: אֹהֵב ד' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן (תהלים פז, ב); מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבּתֵיהֶם (ישעיהו ס, ח). • חַלּוּ - התחננו, בקשו, מלשון תחינה ובקשה - לחלות פני אל. • גִבּוֹרֵי כֹחַ - עם ישראל, ע"פ תהלים קג, כ: גִּבֹּרֵי כֹחַ עשֵׂי דְבָרוֹ. • וּלְאֻמִּי - בני עמי. • אַל תִּתְּנוּ דֹמִי - אל תניחו לקב"ה בתפילותיכם, אל תשתקו ואל תרפו; ישעיהו סב, ז: וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ. • יִבְנֶה צִיּוֹן וִיכַנֵּס נִדְחֵי עַמִּי - ע"פ תהלים קמז, ב: בֹּנֵה יְרוּשָׁלַם ד' נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס; ישעיהו יא, יב: וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. • בֵּית חֶמְדָּתִי - ציון, בית המקדש. • כְּבוֹד יְיָ בְּתוֹכָהּ לְמוֹפֵת וּלְאוֹת - בית המקדש יהיה בנוי והשכינה תשוב למקומה, וזהו אות ומופת, דבר פלא ונס, המסמל את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל; צירוף של שני פסוקים: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ... חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ (זכריה ב, ט); וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם (דברים כח, מו). • אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת - הקב"ה הוא עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת (ע"פ תהלים פו, י; עב, יח). הביטוי אדון הנפלאות מופיע במקומות שונים בתפלה: אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת; אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. • הוֹשִיעָה יְמִינְךָ - קריאה לקב"ה להושיע בימינו, בחסדו, את עמו.וחז"ל דרשו על כך הושיעה את ימינך אשר השיבות אחרו מפני אויב, כמתואר בשיר זה בטור המתחיל באות למ"ד. הביטוי לקוח מתהלים (ס, ז; קח, ז): לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. • בְּיֶרַח הָאֵיתָנִים - חדש תשרי, וחז"ל דרשו שמקור הכינוי הוא שאבות האומה, איתני עולם, נולדו בחודש זה. ע"פ מלכים א פרק ח, ב: וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
|