ימלוך ה' לעולם

הפסוק "ימלוך" חותם את פרק תהלים קמו, העוסק באהבתו של הקב"ה לבריותיו. רש"י מפרש אותו בהקשרו: "יקיים את מלכותו בשמירת בניו". משמעותו של הפסוק הוא קריאה למלכותו של ה' לעולם ולדור ודור. הנמענת של פסוק היא "ציון", ירושלים, שלא הוזכרה ישירות בפרק, ושהקב"ה מוגדר כאלוהיה.

פרק זה מופיע בפסוקי דזמרה, כלומר הפסוק הוא חלק קבוע מן התפילה השגורה. הפסוק, הנחשב לאחד מן הפסוקים העוסקים במלכות הקב"ה, מופיע גם בחיתומה של הקדושה - זו שבחזרת הש"ץ וזו המכונה קדושה דסדרא. מקום שלישי שבו הוא מופיע הוא במסורות הספרדיות והתימניות, אשר בהן נהוג לומר אותו בקול לפני השבת ספר התורה להיכל, בתפילת מוסף לשבת וחג. הפסוק נאמר פעמיים מפי האומר, ולאחר מכן הקהל חוזר על הדברים במענה. בימים מיוחדים כמו חגים נהוג להוסיף ל"ימלוך" את המשפט "ה' מֶלֶךְ ה' מָלַךְ ה' ימלוך לעולם ועד", ובמסורת התוניסאית את המשפט "מי הוא זה מלך לפני מלוך מלך? ה' צבאות הוא מלך." מתוך משפטים אלו, "ימלוך" הוא הפסוק המקורי היחיד.

מקורה של התפילה - לא מצאתי בסדר רסג, לא באבודרהם, לא בשו"ע, לא ברב מלמד, לא באינטרנט.

כיום משמשת אמירת הפסוק כאירוע חגיגי במיוחד, שבו מתאפשרת גם השתתפותם של ילדים. יש בתי כנסת, שבהם נהוגה מכירת פונקציות שונות בתפילה, וגם אמירת תפילת ימלוך נמכרת לאחד הילדים שיאמר אותה לכל בית הכנסת. יש בית כנסת שנהוג בהם שכל הילדים יחד מתאפסים בבימה וקוראים בקול, כאשר הציבור חוזר אחריהם. בכמה בתי כנסת מניחים הילדים יד על ספר התורה בזמן האמירה. נהוג בבתי כנסת רבים כי הילדים מקבלים דברי מתיקה לאחר האמירה. קיימות עדויות גם על בתי כנסת אשכנזים שאימצו את המנהג, בשל היותו עידוד ואמצעי לשיתוף ילדים בתפילה. מעמד זה הוא מעין קבלת עול מלכות שמיים ציבורית רגע לפני השבת ספר התורה למקומו.

לפי חוקר התפילה יצחק משה אלבוגן (1874-1943), האזכור הקדום ביותר לאמירת פסוקים בשעת הכנסת ספר התורה לארון הקודש\היכל הוא בסידור רב עמרם גאון. הפסוקים שמזכיר עמרם גאון שנאמרו באירוע זה הם מתהלים קמח יג-יד ("יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה... וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ..."). קרוב לשנת 1100 בספרד החלו לקרוא בספרד את פרק כט מתהלים, "מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים", בשעת הכנסת ספרי התורה להיכל בשבתות. הפסוק "ימלוך" הוא ככל הנראה פסוק פותח המרחיב את הפרק "מזמור לדוד" שבא אחריו.

כיום הולך ונפוץ הלחן הירושלמי של התפילה. עם השנים נוספה בו חזרה על המילה "הללויה", פעמיים או שלוש לאחר הפעם השנייה. אולם קיימים לחנים מגוונים, שתוכלו להאזין להן בהקלטות שונות של תפילת מוסף לשבת.

הביצוע של החזן חיים קלינגל ממסורת קוצ'ין, משקף מקרה נוסף שבו נאמר הפסוק: בערבי חגים לאחר אמירת מזמורי התהלים הייעודיים. מאפיין ייחודי במסורת זו הוא גם בקריאה המקובלת של מלוך בשבתות. במסורת זו נהגו כי שליח הציבור כופל את הפסוק בפעם השנייה, מבלי שהקהל עונה. הלחן בשני זמנים אלו שונה.