مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
ישאלוני רעיוני / ר' יהודה הלוי יִשְאֲלוּנִי רַעְיוֹנַי וְסוֹד לִבִּי וּמִשְאָלוֹ הֲגוֹת דִבְרֵי תַחֲנוּנַי בְּזִמְרַת אֵ-ל וּמַהֲלָלוֹ וְלֹא אֶתֵּן שְנָת לְעֵינַי חֲצוֹת לַיְלָה בִּגְלָלוֹ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ הֱקִיצוֹתִי וָאֵחָשֵב מִי הוּא אֲשֶר הֱקִיצָנִי וְהִנֵּה קָדוֹש יוֹשֵב תְּהִלּוֹת הֱאִיצָנִי וְנָתַן בְּאָזְנַי קָשֶב וְחִזְּקַנִי וְאִמְּצָנִי וְכָל-עוֹד רוּחִי בִּי הָשֵב אֲבָרֵך אֶת ה' אֲשֶר יְעָצָנִי הַצּוּר אֲשֶר הַנְּשָמָה לוֹ וְהַגְּוִיָּה מִפְעָלוֹ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ דּוֹם לַיִל וְהִכָּבֵד וְהֵאָחֵר שַחַר מִבּוֹא עַד יֵרָצֶה עֶבֶד בְּתַחֲנוּנָיו אֶל-רַבּוֹ וְיִשְפֹּךְ דָּם לֵב וְכָבֵד וְיָאִירוּ עֵינֵי לִבּוֹ וְיִתְיַחֵד הָעוֹבֵד עִם הַמֶּלֶך בִּמְסִבּוֹ וְיָשִיר וְיִשָּׂא מְשָלוֹ לְשֵם דִּגְלוֹ וּמַהֲלָלוֹ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ הִנֵּה עֶבֶד עֲבָדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מְלָכִים עוֹמֵד וְיָדָיו כְּבֵדִים וּדְמָעָיו נֶהֱלָכִים וְכָל-יְצוּרָיו לְךָ מוֹדִים בְּעוֹד חַיָּיו נִמְשָכִים וְכָל-אֵבָרָיו לְךָ קוֹדִים וּמִשְתַּחֲוִים וּמְבָרְכִים סְלַח לְרֹעַ מַעֲלָלוֹ אֲשֶר כַּחוֹל מִשְקָלוֹ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ |
|
פיוט תחנון מאת ר' יהודה הלוי (1075-1141), מגדולי פייטני ישראל מאז ומעולם. הפייטן חתם שמו – יהודה – בראשי המחרוזות. בפיוט מדמה עצמו המשורר לעבד העומד בפני רבו בחצות ליל, ומתחנן על מעשיו: "סְלַח לְרֹעַ מַעֲלָלוֹ / אֲשֶׁר כַּחוֹל מִשְׁקָלוֹ"; כיהושע בן-נון בשעתו, הוא מפציר בלילה שיתעכב, ויעצור תנועתו כדי שיספיק העבד להתפלל ולהיעשות רצוי לפני אדונו: "דּוֹם לַיִל וְהִכָּבֵד / וְאַחֵר שַׁחַר מִבּוֹא // עַד יִתְרַצֶּה עֶבֶד / בְּתַחֲנוּנָיו אֶל רַבּוֹ // וְיִשְׁפֹּךְ דַּם לֵב וְכָבֵד / וְיַגִּיד נִגְעֵי לִבּוֹ // וְיִתְיַחֵד הָעוֹבֵד / עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ". מפי מקורביו של הרב קוק מסופר כי הטור האחרון שצוטט – "וְיִתְיַחֵד הָעוֹבֵד / עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" – המגלם בתוכו שאיפה להתמזגות של האדם עם אלוהיו, היה חביב במיוחד על רבה של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בשבתו בגלות מאונס באנגליה בעשור השני של המאה העשרים, שרבט לעצמו בפנקסיו את פיוטו זה של ר' יהודה הלוי. כיון שמזכרונו כתב לעצמו את השיר, אין נוסחתו מדויקת, אך יש בה כדי להעיד על משמעותו המיוחדת של הפיוט בעיניו. על פי עדויות תלמידיו, היה הרב קוק שר את הפיוט בנעימה מיוחדת מדי שנה, במוצאי שמחת תורה, ובשעה שחזר על הפזמון "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' / וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ", ועל הטור שצוטט קודם, נדמה היה בעיניהם כמלאך אלהים. |
| • יְעִירוּנִי רַעְיוֹנָי וְסוֹד לִבִּי וּמִשְׁאָלוֹ הֲגוֹת דִּבְרֵי תַחֲנוּנָי בְּזִמְרַת אֵל וּמַהֲלָלוֹ – מחשבותי ומאוויי לבי מעוררים אותי לומר ולשטוח תחינתי בשירה ובשבח לאל. הצירוף 'וְסוֹד לִבִּי וּמִשְׁאָלוֹ' מיוסד על תהלים (לז, ד): וְהִתְעַנַּג עַל ה' וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. הביטוי 'וּמַהֲלָלוֹ' לקוח ממשלי (כז, כא): מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ. • וְלֹא אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי חֲצוֹת לַיְלָה בִּגְלָלוֹ – רצון לבי זה מונע שינה מעיני. הצירוף 'שְׁנָת לְעֵינָי' לקוח מתהלים (קלב, ד): אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. הדובר הולך בעקבות דוד המלך האומר בתהלים (קיט, סב): חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ (וראו תלמוד בבלי, ברכות, ג ע"ב). • לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ – רוצה אני לראות בטוב הקדוש ברוך הוא, ולהימצא במקום קודשו; שיבוץ ממזמור כז בתהלים הנאמר בימי הסליחות ובימים הנוראים (כז, ד): אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. הפסוק מדבר במקורו על תשוקת הדובר לשכון בבית המקדש, והמשורר מטה אותו לבית הכנסת, מקום בו עתיד הוא להתחנן לפני האל ולשבחו, כפי משאלת ליבו. • הֱקִיצוֹתִי וַאֲחַשֵּׁב מִי הוּא אֲשֶׁר הֱקִיצָנִי – התעוררתי והרהרתי - מי הוא זה אשר נתן לי את הכוח להתעורר משנתי? הביטוי 'הֱקִיצוֹתִי' לקוח מתהלים ג, ו: אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי. הביטוי 'וַאֲחַשֵּׁב' מיוסד אף הוא על תהלים (עג, טז) וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל הוּא בְעֵינָי, אשר נדרש על ידי חז"ל כביטוי ליכולתו של דוד המלך לכוון שעותיו לחצות הלילה דווקא, שהוא זמן יפה לתפילה ולשירה לאל; ראו למשל מדרש פסיקתא דרב כהנא (פרשה ז, א): "'ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני' – אמר דוד: אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה; אבל אני, עמל היא בעיני [כלומר, בניגוד לכל בני האדם, יש בי היכולת לכוון שעותי בדיוק לחצי הלילה]". והנה ריה"ל, שלא כדוד המלך, מייחס את מעשה היקיצה בחצות הלילה לא לדובר עצמו, אלא לקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו המעורר אותו. • וְהִנֵּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹתָיו הֱאִיצָנִי – והנה מצאתי, כי הקדוש ברוך הוא, היושב במקום שמהללים אותו (כלומר – המשרה שכינתו בבתי כנסיות), זרז אותי לקום משנתי ולבוא להתפלל לפניו. מיוסד על תהלים (כב, ג-ד): אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. • וְנָתַן בְּאָזְנַי קֶשֶׁב וְחִזְקַנִי וְאִמְּצָנִי – האל הוא שהעניק לי יכולת לשמוע, וכוחות לעשות את אשר ברצוני. הצירוף 'וְחִזְקַנִי וְאִמְּצָנִי' מיוסד על צו הקדוש ברוך הוא למשה המוזכר בספר דברים (ג, כח): וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. • וְכָל עוֹד רוּחִי הָשֵׁב אֲבָרֵךְ אֲשֶׁר יְעָצָנִי – וכל זמן שהקדוש ברוך הוא משיב לי נשמתי ועודני בחיים, אשא ברכה לפניו, הנותן לי בינה ועצה. מיוסד על תהלים (טז, ז): אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. 'רוּחִי הָשֵׁב' – מנוסח כהיפוך לשוני ותוכני על איוב (ט, יח): לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים. • צוּר אֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה לוֹ וְהַגְּוִיָה מִפְעָלוֹ – לאלוהי, אשר נשמתי נתונה לו, וגם גופי הוא מעשה ידיו. פרפראזה על שורה מן הסליחות: "הנשמה לך / והגוף פעלך / חוסה על עמלך". • וָאֶתְפַּלֵּל לְפָנָיו וּבִתְפִלָּה אֶתְעַנָּג – בקומי משנתי אתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ואחוש עונג בתפילתי לו. 'אֶתְעַנָּג' – על פי דברים כח, נו; וראו גם איוב (כב, כו): כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ. • וּבָקְעוּ דְמָעַי עֲנָנָיו – דמעותי חדרו מבעד לעננים המקיפים את הקדוש ברוך הוא וחוסמים כביכול בין התפילות ובין הקב"ה, על פי הנאמר במגילת איכה (ג, מד): סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה. • וּמָתְקוּ מִצוּף וּפַנָּג – דמעותי מתוקות היו כצוף וכדבש. הביטוי 'פַנָּג' על פי יחזקאל כז, יז: יְהוּדָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה רֹכְלָיִךְ בְּחִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי נָתְנוּ מַעֲרָבֵךְ. אין ברור אם כוונת הדובר לומר שהיו הדמעות מתוקות לו עצמו, או לאלוהיו. לשון הטור נשענת גם על תהלים (יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. • וְגָבַהּ לִבִּי בְּעֵינָיו בְּעֵת נָמַס כַּדּוֹנָג – ובתפילותי גבה לבי בעיני עצמו, שעה שבאמת נמס בכניעה לקדוש ברוך הוא. הפייטן כורך יחדיו שני פסוקים מתהלים (קלא, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד ה' לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי... וכן (כב, טו): כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. • כְּעֶבֶד לִפְנֵי אֲדֹנָיו מִפַּחְדוֹ יִתְמוֹגָג – לבי נמס מרוב פחד, כליבו של עבד העומד בפני אדונו, שכך אף אני בתפילתי. • וְכִי יִזְכֹּר מַחְמַלּוֹ יִנְשֶׁה אֶת כָּל עֲמָלוֹ – כאשר יזכור הלב את האל החומל עליו ישכחמיד את כל סבלותיו. פרפראזה על בראשית (מא, נא): וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. • דּוֹם לַיִל וְהִכָּבֵד וְאַחֵר שַׁחַר מִבּוֹא – הפייטן פונה אל הלילה, ומבקש ממנו לעצור ולהתעכב, לנוע באיטיות, כדי לאחר את הבוקר מלבוא. הפייטן נוקט בזה דרכו של יהושע בן-נון, ככתוב ביהושע (י, יב): אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. • עַד יִתְרַצֶּה עֶבֶד בְּתַחֲנוּנָיו אֶל רַבּוֹ – הדובר מבקש מן הלילה להתעכב עד שיעלה בידי הדובר להיעשות רצוי לפני אדונו. לשון הטור על פי שמואל א כט, ד. • וְיִשְׁפֹּךְ דַּם לֵב וְכָבֵד וְיַגִּיד נִגְעֵי לִבּוֹ – וישפוך העבד מדם ליבו וכבדו, וישיח לפני אלוהיו את הדברים הפוצעים את ליבו, בהתאם לייעודו של בית המקדש הראשון, כאמור בדברי שלמה בספר מלכים א (ח, לח): כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. • וְיִתְיַחֵד הָעוֹבֵד עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ – או אז יגיע המתפלל להתמזגות ולייחוד עם אלוהיו בארמונו. על פי שיר השירים (א, יב): עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. • וְיָשִׁיר וְיִשָּׂא מְשָׁלוֹ לְשֵׁם דִּגְלוֹ וּמִגְדָּלוֹ – וישא שירו לפני האל המגן עליו ולכבודו. הצירוף 'ישא משלו' על פי במדבר כד, כג: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל. השימוש בביטויים 'דגלו ומגדלו' על פי שיר השירים (ב, ד): הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה, ותהלים (סא, ד): כִּי הָיִיתָ מַחְסֶה לִי מִגְדַּל עֹז מִפְּנֵי אוֹיֵב. • הִנֵּה עֶבֶד עֲבָדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מְלָכִים – הנה עומד העבד לפני מלכו; הפייטן כופל את לשון שני הצדדים, ובכך מעצים את המרחק ביניהם: 'עֶבֶד עֲבָדִים' – ניסוח מושאל מבראשית (ט, כה): וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו; 'מֶלֶךְ מְלָכִים' – ניסוח מושאל מיחזקאל (כו, ז): כִּי כֹה אָמַר אֲ-דֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם רָב. • עוֹמֵד וְיָדָיו כְּבֵדִים וּדְמָעָיו נֶהֱלָכִים – בעמדו לפניך, ידיו הפרושות כלפיך בתפילה כבדות עליו ודמעותיו זורמות ללא הרף. הצירוף 'וְיָדָיו כְּבֵדִים' על פי שמות יז, יב: וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. • לְךָ יְצֻרָיו נֶעֱבָדִים בְּעוֹד חַיָּיו נִמְשָׁכִים – כל עוד הוא חי וקיים לפניך עובדים אותך איבריו של העבד - 'יְצֻרָיו' – על פי איוב יז, ז: וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם. • וְכָל אֵבָרָיו מוֹדִים וּמִתְוַדִּים וּמְבָרְכִים – וכל איברי עבדך מודים לך, מתוודים לפניך ומברכים אותך; פרפראזה על לשון תפילת 'נשמת כל חי': "על כן איברים שפילגת בנו, ורוח ונשמה שנפחת באפינו, ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו... שמך מלכנו". • סְלַח לְרֹעַ מַעֲלָלוֹ אֲשֶׁר כַּחוֹל מִשְׁקָלוֹ – סלח נא למעשיו הרעים, אף שמשקלם כבד מאוד; פרפראזה על איוב (ו, ב-ג) לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי והיתי וְהַוָּתִי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ. המשורר, כמו גם איוב לפניו, תופסים את החול ככבד – בניגוד אולי לדימוי הרווח אצלנו – משום שהם מתייחסים אל ריבוי החול, ולא לגרגר בודד. |
| عنوان |
יעירוני רעיוני / אשכנז – על פי הלחן שהושר על ידי הרב קוק / זאב קיציס |
|---|---|
| تقليد |
אשכנז - אשכנז כללי |
| لحن تراثي |
יעירוני רעיוני / אשכנז – על פי הלחן שהושר על ידי הרב קוק |
| מאפייני הקלטה -ara |
הקלטת שדה |
| السلم الموسيقي |
כללי |
| دورة العام |
ימים נוראים |
| ملحن |
ללא מלחין ידוע |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
