مرحبا بك! يمكنك التسجيل عن طريق ملء التفاصيل الشخصية الخاصة بك أو عن طريق الدخول إلى حسابك في الفيسبوك أو غوغل
او
|
כמה אלהי / שבתי חביב בן אבישי כַּמָּה אֱלֹהַי טוֹבוֹת גְּמַלְתָּנִי שָׁאַל לְבָבִי אֶת גְּדֻלָּתְךָ גַּם מַחֲשָׁבִי דִּבְרֵי נְבוּאָתְךָ יִבְעַר בְּלִבִּי לַהַב תְּשׁוּקָתְךָ כִּי כָל יְמוֹתַי חֶסֶד מְשַכְתָּנִי בֵּין הַנְּהָרִים צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וּבְכָל עֲבָרִים תִּזְכֹּר וְלֹא תֶּשִׁי אַהֲבַת נְעוּרִים נֵזֶר עֲלֵי רֹאְשִׁי שִׂימָה וְעַל כֵּן תָּמִיד חֲמַלְתָּנִי תִּמְכֹּר לְבִנְךָ מֵאֵין מְחִיר עֶבֶד עוֹשֶׂה רְצוֹנְךָ מִתּוֹךְ עֹנִי כֹּבֶד בַּקֵּשׁ לְצֹאנְךָ הִנּוֹ כְּשֶׂה אוֹבֵד צוֹעֵק לְנֶגְדָּךְ עַל מָה נְטַשְׁתָּנִי יָמַי וְשָׁנַי אַגִּיד גְּדֻלָּתְךָ וּבְסוֹד הֲמוֹנַי אַזְכִּיר גְּבוּרָתְךָ נִגְלוּ לְעֵינַי חַסְדֵי פְעֻלָּתְךָ אֱמֶת בְּאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנִי |
|
הפיוט 'כמה אלהי' נכתב ככל הנראה על ידי ר' שבתי חביב בן אבישי (השם שבתי חתום בראשי המחרוזות), פייטן שפעל בארצות הבלקן (יתכן בולגריה או יוון) במאה הארבע-עשרה; כפיוטים אחרים של ר' שבתי, הוא נקלט למחזור התפילה של מנהג רומניה (מנהג דרום-מזרח אירופה) ושולב כמעין 'רשות' או 'פתיחה' לשחרית של פסח. לימים התגלגל הפיוט בהעתקות שונות עד שנעשה לחלק מ'שירת הבקשות' במנהג ספרד-ירושלים, היא שירת הבקשות שהתפתחה על ידי יוצאי חאלב בירושלים בסוף המאה התשע-עשרה. השיר מתאר מסע של חיפוש וגילוי: בתחילתו מבקש הפייטן קרבת אלוהים, וליבו בוער בו מאהבתו – "שָׁאַל לְבָבִי אֶת גְּדֻלָּתְךָ / גַּם מַחֲשָׁבִי דִּבְרֵי נְבוּאָתְךָ / יִבְעַר בְּלִבִּי לַהַב תְּשׁוּקָתְךָ"; בסופו הוא נחשף לאהבת הקדוש ברוך הוא אליו – "נִגְלוּ לְעֵינַי חַסְדֵי פְעֻלָּתְךָ / אֱמֶת בְּאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנִי" – וגילוי זה מחזק אותו ומאפשר לו לשתף בחוויה את קהל שומעיו: "יָמַי וְשָׁנַי אַגִּיד גְּדֻלָּתְךָ / וּבְסוֹד הֲמוֹנַי אַזְכִּיר גְּבוּרָתְךָ". אך למרות קיצורו הרב של הפיוט, אין מדובר במהלך של 'הארה' פתאומית וחד-פעמית, כי אם שיקוף של דרך ארוכה שיש בה צימאון, השתוקקות ותפילה. |
| • כַּמָּה אֱלֹהַי טוֹבוֹת גְּמַלְתָּנִי – הפייטן פותח במעין הצהרת תודה כלפי הקדוש ברוך הוא, על כל הטוב והחסד שעשה עימו עד כה. 'גְּמַלְתָּנִי' – מלשון גמול, תמורה טובה, כבברכת 'הגומל' ("ברוך אתה... הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב"), וכבדברי ישעיהו (סג, ז, וכמותו רבים במקרא): חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ה' כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ ה' וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו. הצהרה נרגשת זו קובעת לא רק את החרוז שיבוא בסופי המחרוזות, אלא גם את הנימה הכללית של הפיוט. • שָׁאַל לְבָבִי אֶת גְּדֻלָּתְךָ גַּם מַחֲשָׁבִי דִּבְרֵי נְבוּאָתְךָ – המחרוזת הראשונה מוקדשת לתיאור עולמו הפנימי-רגשי של הדובר, המבקש ומחפש אחר האל וגדולתו בלבבו ('שָׁאַל לְבָבִי') ובשכלו ('מַחֲשָׁבִי'; ויש לקרוא יחד עם הפועל שבתחילת הטור, כלומר 'שָׁאַל מַחֲשָׁבִי'). הצירוף 'דִּבְרֵי נְבוּאָתְךָ' מכוון כנראה לכך שהדובר חפץ לזכות בנבואה, כביטוי לקשר קרוב והדוק עם האלוהים. • יִבְעַר בְּלִבִּי לַהַב תְּשׁוּקָתְךָ כִּי כָל יְמוֹתַי חֶסֶד מְשַכְתָּנִי – הדובר משתוקק לקדוש ברוך הוא, ומדמה תשוקה זו לאש ('לַהַב', כמו להבה) הבוערת בליבו. רגשות אלה הם חלק מהכרת הטוב של המשורר ביחס לאל, המרעיף עליו מחסדיו ('חֶסֶד מְשַכְתָּנִי') כל הימים. הטור מבוסס על פסוק מספר ירמיהו (לא, ב): מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד; אלא שבעוד הפסוק מתאר את יחסו של הקדוש ברוך הוא לעמו, כאומר: משכתי אתכם בחסד משום שאני אוהב אתכם, הרי שהמשורר מתאר יחסי גומלין בהם האהבה היא אהבת הדובר לאלוהיו בזכות חסדיו, ולא להיפך. • בֵּין הַנְּהָרִים צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי – נפשו של הפייטן משתוקקת לקרבת אלוהים כפי שאדם צמא משתוקק למים. הפייטן מתבסס על הדימוי המקראי (תהלים סג, א-ב): מִזְמוֹר לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה אֱלֹהִים אֵלִי אַתָּה אֲשַׁחֲרֶךָּ צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם; נראה כי תיאורו של המשורר את עצמו כנתון 'בֵּין הַנְּהָרִים' – כלומר, במקום רווי מים – מקביל על דרך הניגוד לתיאורו של דוד את עצמו כנתון במדבר יהודה הצחיח והיבש, והוא נשען גם על דימויה של גלות בבל, המשמשת כאן כסמל לגלות בה נתון המשורר (תהלים קלז, א): עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. • וּבְכָל עֲבָרִים תִּזְכֹּר וְלֹא תֶּשִׁי – בתמורה לצמאונו, מבקש הדובר מן האלוהים שיזכור ולא ישכח אותו ('תֶּשִׁי' – מלשון נשה, שכח. איכה ג, יז ועוד). 'בְכָל עֲבָרִים' פירושו כנראה בכל תפוצות ישראל בגלויות השונות. על רקע אזכורה המרומז של גלות בבל בטור הקודם, אפשר שהפייטן מבקש ליצור רושם של הרחבת הגלות במהלך ההיסטוריה של עם ישראל מ'בֵּין הַנְּהָרִים' (דימוי למקום מגודר ומכונס), ל'בְכָל עֲבָרִים' (דימוי לפיזור ופירוד). • אַהֲבַת נְעוּרִים נֵזֶר עֲלֵי רֹאְשִׁי שִׂימָה וְעַל כֵּן תָּמִיד חֲמַלְתָּנִי – הדובר מזכיר לאל כיצד אהב אותו בנעוריו, ומבקשו לראות אהבה זו ככתר על ראשו של הדובר ('נֵזֶר עֲלֵי רֹאְשִׁי שִׂימָה'). בזכות אותה אהבה זכה הדובר עד עתה לרחמים מצד הקדוש ברוך הוא ('וְעַל כֵּן תָּמִיד חֲמַלְתָּנִי'). הדימוי של 'אַהֲבַת נְעוּרִים' מבוסס על המקרא (ירמיהו ב, ב): כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. אהבה זו באה לידי ביטוי בתקופת המדבר – הלא היא תקופת הנעורים של ישראל כעם – בה הלך אחר הקדוש ברוך הוא במדבר. • תִּמְכֹּר לְבִנְךָ מֵאֵין מְחִיר עֶבֶד – נראה שכוונתו לזעוק כלפי הקדוש ברוך הוא, מדוע הוא מוכר את בנו ('תִּמְכֹּר לְבִנְךָ' – כמו "תִּמְכֹּר אֶת בִּנְךָ") כעבד לרודפים אותו, ולא עוד אלא שעושה זאת ללא תמורה הולמת – כלומר, בדרך בזיון. הפייטן רומז על דרך ההיפוך לנבואת ישעיהו (נה, א-ב): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. בעוד הנביא קורא לעם הצמא להרוות צמאונו 'בחינם' ("בְלוֹא מְחִיר") על ידי השמיעה בקול האל ובתורתו, פייטננו – אשר הציג עצמו קודם כצמא – שואל מפני מה האל מוכר כעת את בניו 'בחינם' ('מֵאֵין מְחִיר'). • עוֹשֶׂה רְצוֹנְךָ מִתּוֹךְ עֹנִי כֹּבֶד – המילה 'עֶבֶד' שחתמה את הצלע הקודמת פותחת למעשה גם את הצלע הנוכחית, כאשר הדובר מתאר עצמו כעבדו של הקדוש ברוך הוא העושה רצונו חרף העוני והקושי ('כֹּבֶד') בהם הוא שרוי. • בַּקֵּשׁ לְצֹאנְךָ הִנּוֹ כְּשֶׂה אוֹבֵד צוֹעֵק לְנֶגְדָּךְ עַל מָה נְטַשְׁתָּנִי – במקום מכירת ישראל לעבדים כביכול, מפציר הדובר באל שיחפש את בניו – 'בַּקֵּשׁ לְצֹאנְךָ' – הנתונים כעת בין האומות ללא הגנה, לא כצאנו של הקדוש ברוך הוא כי אם 'כְּשֶׂה אוֹבֵד' (כלשון תהלים קיט, קעו: תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד); אותו שה צועק כעת לאלוהיו מדוע עזב אותו ('עַל מָה נְטַשְׁתָּנִי' – מעין קריאת משורר התהלים, כב, ב: אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי). המחרוזת האחרונה הקיפה מגוון דימויים של זיקות בין ישראל והקדוש ברוך הוא – בנים, עבדים, צאן – בדומה לפיוט האנונימי הקדום "כי אנו עמך", המפרט: "אנו בניך ואתה אבינו, אנו עבדיך ואתה אדוננו, אנו צאנך ואתה רוענו". • יָמַי וְשָׁנַי אַגִּיד גְּדֻלָּתְךָ וּבְסוֹד הֲמוֹנַי אַזְכִּיר גְּבוּרָתְךָ – לאחר תיאור המצוקה במחרוזת הקודמת, עובר הפייטן לחתום את שירו בהבעת תודה לקדוש ברוך הוא, בדיוק כשם שפתח אותו; הוא מספר כיצד יקדיש את חייו לספר על גדולתו וגבורתו של האל. פעולה זו תתבצע 'בְסוֹד הֲמוֹנַי', כלומר, בפני קהל, כנראה בעת התפילה. • נִגְלוּ לְעֵינַי חַסְדֵי פְעֻלָּתְךָ אֱמֶת בְּאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנִי – היכולת לספר על גדולתו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא נובעת מהתבוננותו של הפייטן במעשי החסד שעשה עמו, ומהכרתו ('אֱמֶת' – כמו: אכן. לשון הצהרה) באהבה הנצחית שרוחש כלפיו האל ('בְּאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנִי'). הפייטן רומז כאן שוב, כבפתיחת הפיוט, לפסוק מספר ירמיהו (לא, ב): מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד – אך הפעם במשמעו המקורי, המתאר את אהבת האל לעמו ולא את היפוכה. |
| عنوان |
כמה אלוהי / חאלב / ביאת מוחיאר / נסים שלום |
|---|---|
| تقليد |
סוריה - חלב (ארם צובה) |
| لحن تراثي |
כמה אלוהי / חאלב / ביאת מוחיאר |
| מאפייני הקלטה -ara |
מסחרי |
| السلم الموسيقي |
מקאם: ביאת מוחיאר |
| دورة العام |
שירת הבקשות |
| ملحن |
ללא מלחין ידוע |
| لغة |
עברית |
תנאי השימוש:
تخضع هذه المادة لقانون حقوق النشر و/ أو شروط الاتفاقية. يُحظر كل ما يلي ما لم يتم الحصول على إذن كتابي من مالك حقوق الطبع والنشر ومالك المجموعة: الاستنساخ والنشر والتوزيع والأداء العام والبث والنشر عبر الإنترنت أو بأي وسيلة أخرى ، كذلك إنشاء عمل مشتق من البند (على سبيل المثال ، الترجمة أو التعديل أو التكيّف) بأي شكل أو بأي وسيلة، سواء كانت رقمية أو مادية.
على الرغم مما سبق، يحق للمستخدم القيام بأي استخدامات مسموح بها على النحو المحدد في قانون حقوق النشر الإسرائيلي (5768-2007)، مثل "الاستخدام العادل". في أي حال، يجب ذكر اسم (أسماء) القيّم (القيّمين) عند الاستفادة من عملهم. يحظر الإضرار بكرامة المؤلف أو سمعته عن طريق تغيير المادة أو الإضرار بها.
يخضع استخدام المادة أيضًا لشروط استخدام موقع.
إذا كان هنالك اعتقاد بوجود هناك خطأ في المعلومات الواردة أعلاه، أو في حالة وجود أية مخاوف بشأن انتهاك حقوق النشر فيما يتعلق بهذه المادة، يرجى التواصل معنا عبر البريد الإلكتروني: [email protected]
أتعرفون المزيد عن هذا العنصر؟ وجدتم خطأ ما؟
سجل الدخول باستخدام غوغل
تسجيل الدخول باستخدام فاسيبوك
