יתרועעו אף ישירו

• יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ - יריעו וישירו, לפי תיאור רינת הטבע שבתהלים סה, יד: לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ.
• בְּנִיב שָׂפָה - דיבור, מאמר, ביטוי שפתיים - לפי האמור בישעיהו נז, יט על אלוהים - בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב...
• זַכָּה - טהורה.
• אוֹמֵר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם - ה' קורא לאדם ואומר: חזרו בתשובה.
• עַד תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא - בקצה השני יש את התשובה מתוך הסבל והצרות. המשפט הזה הוא פסוק בתהלים (צ,ג) המובא פה תוך שינוי סדר הפסוק: תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם.
• חָסִין - חזק. כינוי לאלוהים, עפ"י תהלים פט, ט: ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ...
• רוֹפֵא חִנָּם, מַקְדִּים רְפוּאָה לְמַכָּה - אלוהים רופא לבריותיו בלא לקבל על כך גמול, והוא מכין את רפואתם וישועתם עוד קודם שהוא מביא עליהם את מחלותיהם ומצוקותיהם.
• טוֹבִים שְׁנַיִם כְּאֶחָד - בשבת חנוכה יש קדושה כפולה - קדושת השבת וקדושת החג.
• לֹא יִנָּתֵק חוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ - כאשר חל ראש חודש טבת בשבת חנוכה - קיימת קדושה משולשת: שבת, חנוכה וראש חודש.
• טוֹבִים שְׁנַיִם כְּאֶחָד... לֹא יִנָּתֵק חוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ - לפי קהלת ד, ט-יב: טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ... וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.
• וָתִיק - כינוי לאל שהוא נאמן וישר. תואר זה מופיע בדרשת נוטריקון (=ראשי תבות) בתלמוד הבבלי במסכת שבת קה ע"א, המתייחסת לאברהם - א"ב המו"ן גויים. האות ו' במלה 'המון' נדרשת "ותיק נתתיך באומות".
• עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת - ה' עונה למי שזועק אליו במצוקותיו.
• מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ - מתוך הצרות והמצוקה האדם קורא לאל. פסוק הוא מתהלים קיח, ה: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.
• לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ - לא הפסיק להשפיע עלינו מטובו - מהחסד ומהאמת שלו, כדברי עבד אברהם בבראשית כד, כז: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי.
• מִמֶּנּוּ - מאתנו.
• שׁוֹכֵן עֲלִיָּה - האל, השוכן כביכול בשמים.
• שָׁלַח פְּדוּת מִתּוֹךְ עַבְדוּת - שלח ישועה מתוך השעבוד.
• בְּיַד יוֹחָנָן בֶּן מַתִּתְיָה - על ידי יוחנן בן מתתיהו החשמונאי.
• חֶרֶב פִּיפִיּוֹת - חרב בעלת שני להבים.
• עָשָׂה לוֹ חֶרֶב פִּיפִיּוֹת זֶרֶת רָחְבָּהּ כֶּפֶל אָרְכָּהּ - במגילת אנטיוכוס מסופר על יוחנן בן מתתיהו שדקר בחרב שאורכה שתי זרתות ורוחבה זרת את ניקנור, שהעמיד צלם בהיכל.
• סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר לַדַּלִּים - מסייע ותומך לסובל ולעני.
• אַדִּיר בִּגְבוּרָה נֶאֱזַר - האל, שכביכול חוגר עצמו בגבורה, לפי תהלים סה, ז: מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ נֶאְזָר בִּגְבוּרָה.
• מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ - האל צופה ומשגיח על עמו ממקום מושבו.
• בְּקוּם עָלֵינוּ הָאַכְזָר - כאשר קמו עלינו היוונים האכזרים.
• נָשַׁף בָּהֶם וַיִבָשׁוּ - הנחיל להם תבוסה בקלות כאילו מתו והתייבשו מנשיפתו בהם.
• לְאוֹם בּוֹ נוֹשְׁעָה - עם ישראל, הנושע בה', לפי ישעיהו מה, יז: יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים.
• אֲשֶׁר הִיא יוֹשְׁבָה וּמְחַכָּה - האומה הישראלית מצפה לה' ולישועתו.
• פָּתַחְתִּי פִּי בְּקָהָל רָב - פצחתי בשבח והלל לפני קהל גדול.
• לְהַלֵּל מֵמִית חֲזָקִים - להלל את האל, המכניע את האויבים.
• גָּדוֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדּוֹ אֱמוּנָתוֹ עַד שְׁחָקִים - חסדו ואמונתו גדולים ומגיעים עד השמים, לפי תהלים קח, ה: כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ.
• יַעֲרוֹךְ שֻׁלְחָן לַצַּדִּיקִים - עתיד הקדוש ברוך הוא לערוך לצדיקים שולחן גם לעולם הבא. ראו בבלי סוטה מח ע"ב וברכות ה ע"ב.
• יִמְשוֹךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה - ה' יעלה על שולחנם את הלויתן, שידוג למענם בחכה. לפי המסורת המובאת בבבא בתרא עד, ע"ב הקב"ה משמר את נקבת הלויתן למאכל לצדיקים לעתיד לבוא.