מעוז צור

• מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי - כינויים לאל החזק המושיע בעת מצוקה, לפי תהלים לא, ג: הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי.
• לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ - ראוי לשבח אותך.
• תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי - תבנה את בית המקדש (העתידי), שנקרא גם בית תפילה (לפי ישעיה נו, ז).
• וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ - ובמקדש נקריב זבחי תודה.
• לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ - כאשר תשמיד את האויב המקלל ומחרף -
• אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּח - אז אגמור את ההלל עם חנוכתו והכשרתו של המזבח. החשמונאים הכשירו את המזבח לאחר שטומא על ידי היוונים. השימוש במושג 'חנוכת המזבח' מופיע כבר בספר במדבר, שם מדובר על חנוכת המזבח שהיה במשכן, עם הקמתו.
• בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה - כוחותי אזלו מרוב צער וסבל.
• חַיַּי מֵרְרוּ בְּקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה - המצרים הקשו ומררו את חיי. מצרים מכונים 'עגלה יפהפיה' בירמיהו מו, כ.
• הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה - ה' הוציא את עם הסגולה, ישראל, ממצרים.
• חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן מְצוּלָה - המצרים טבעו במצולות ים סוף כמו אבן. לפי האמור בשירת הים (שמות טו, ה): תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
• דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי - ה' הביא אותי אל הארץ, שם נבנה בית המקדש (הראשון), המכונה דביר.
• וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי - גם אז לא הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה.
• וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי, כִּי זָרִים עָבַדְתִּי - נבוכדנצאר הגלה אותי משום שעבדתי עבודה זרה נגד רצון ה'.
• וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי - סבלי היה גדול, כמו מי ששותה רעל.
• כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי - כמעט שנשמדתי לגמרי.
• קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל, לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי - אחרי שבעים שנה בגלות בבל, שבו הגולים לארץ ישראל בראשותו של זרובל בן שאלתיאל, נשיא יהודה.
• כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי - המן ביקש לכרות את מרדכי הנמשל לברוש, במדרש המופיע בתלמוד הבבלי (מגילה י, ע"ב) על הפסוק מישעיהו נה, יג: תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפָּד יַעֲלֶה הֲדַס - "תחת הנעצוץ - תחת המן הרשע... יעלה ברוש - זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים...".
• וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ - בסופו של דבר נפל במלכודת שהוא עצמו תכנן.
• וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה - ירד מגדולתו.
• רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ - העלית לגדולה את מרדכי הקרוי "איש ימיני", שכן בא משבט בנימין.
• וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ - השמדת את המן ובניו.
• רֹב בָּנָיו - בניו הרבים.
• יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי - עלו למלחמה נגדי.
• חַשְׁמַנִּים - החשמונאים.
• וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי - בקעו את חומות ירושלים.
• וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים - שהיו במקדש.
• וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים - ומהשמן הטהור שנותר בקנקן אחד.
• לַשּׁוֹשַׁנִּים - לבני ישראל, המשולים לשושנה בין החוחים.
• בְּנֵי בִינָה - חכמי ישראל.
• יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים - קבעו את שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל בהם.
• חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ - גלה את ישועתך.
• כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה, וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה - כי הגלות מתעכבת עד שנראה שאין לה סוף.
• אַדְמוֹן - עשיו, המסמל את הנצרות. היו שראו שורה זו כמכוונת באופן ספציפי כלפי הקיסר פרידריך ברבוסה שהיה בעל זקן אדום.
• בְּצֵל צַלְמוֹן - בצל הצלב.
• הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה - חלק מחזון הגאולה של מיכה (ה, ד). שבעת הרועים הם שלושת האבות, משה ואהרן, יוסף ודוד.