פיוט זה, מן הידועים בקהילות ישראל, הוא מעין קבלת עול מלכות שמיים ו"הצהרת אמונים" של האדם בבורא עולם, זכה למקום של כבוד בסידור התפילה, עד כדי כך שהוא נאמר טרם תפילת שחרית, לפני עליית עמוד השחר. וכך כותבים הקדמונים : "כל מי שמכוון בעת התחלת 'אדון עולם' – ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפלתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה ויום הכיפורים בתפלתו, ואויביו נופלים לפניו, ויש אומרים אף יצר הרע משלים אתו" (ר' אליעזר מוורמס, ספר הרוקח, דף י ע"ב). בחלק מן הקהילות, בעיקר הספרדיות, נוהגים לפתוח אִתו את היום, כהכנת הלב לפני תפילת שחרית. ייתכן שמחבר הפיוט ייעד את שירו דווקא לקראת השינה, כפי שאפשר ללמוד מן המילים החותמות את הפיוט "בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה" (מילים הנאמרות גם כחלק מתפילת קריאת שמע שלפני השינה). כמעט לכל קהילה לחן משלה לפיוט, והוא זכה אף ללחנים ישראליים בני זמננו. הידוע שבהם הוא לחנו של עוזי חיטמן (עבור פסטיבל הזמר החסידי של שנת 1976). לחנו של חיטמן זכה למעמד קאנוני כמעט ולמקום של כבוד לצד הלחנים המסורתיים. מחבר הפיוט אינו ידוע. בחלק מן המקורות יוחס הפיוט לר' שלמה אבן גבירול, אולם ייחוס זה אינו מקובל על החוקרים. יצחק בער בסידורו "עבודת ישראל" מציין כי הפיוט אינו מצוי בסידורים שלפני המאה ה־13, ועל כן אין מקום לייחוס זה. עם זאת, משקלו של הפיוט מלמד כי מוצאו של הפיוט הוא מספרד או מאיטליה, המושפעת מהפיוט הספרדי. נוסח הפיוט בסידורים הספרדיים ארוך יותר מזה המובא בסידורים האשכנזיים. שני הבתים האחרונים – "במקדשו תגל נפשי..." – הם תוספת מאוחרת לפיוט ולא נכתבו בידי המחבר המקורי.
|