מגיד מישרים [כתב עת אלקטרוני]

"עיתון בשפה הערבית-יהודית האלג'יראית שיצא לאור באוראן בשנים 1895- 1896 ואולי גם לאחר מכן על ידי המו""ל אליהו קרסנטי. העיתון כונה בתחילה Le Tétouanais ועבר להיקרא "מגיד מישרים" ושוב חזר מאוחר יותר לשמו המקורי, הסיבות לחילופי השמות היו כנראה הלשנות ומגבלות הצנזורה. לפחות במקרה אחד מציין העורך כי נדרש להפסיק את הוצאת העיתון בשל המחלוקות ששררו בעיר (גיליון 11/1895). העיתון יצא לאור מדי יום שישי וניתן היה לרכוש אותו במספר מקומות באוראן ובסביבותיה וכן בבירה אלג'יר. העורך אליהו קרסנטי היה בעל בית דפוס בעיר, שניסה למצוא את פרנסתו בין היתר באמצעות הוצאת עיתונים. ידועים לנו לפחות שלושה עיתונים שהעורך והמו""ל שלהם היה קרסנטי – כולם בערבית יהודית: אל ווהרני, אלמגיד אל ווהרני שיצאו כבר בשנות השמונים ו Le Tétouanais \מגיד מישרים שהוא נושא הצגה זו. בשמות עיתוניו של קרסנטי משתקף חותם "המגיד" העיתון הנפוץ של ההשכלה העברית, וב"מגיד מישרים" האוראני, בדומה לעיתוני ההשכלה העברית במזרח אירופה, מופיע בעמוד הראשון דבר העורך ובעמודים הפנימיים מידע על היהודים בנקודות יישוב אחרות של אלג'יריה, מידע על הפזורה היהודית ובמיוחד א"י, וידיעות כלליות על המתרחש בעולם. שני העמודים האחרונים מוקדשים לקטעי סיפור בהמשכים, לידיעות קצרות על אירועים חריגים או פלילים כגון רצח, פגעי טבע או תאונות, לברכות לרגל נישואין, הולדת בן/בת ומודעות אבל וכן לפרסומות מסחריות. זה החלק הקליל יותר של העיתון. אין נתונים על תפוצת העיתון והגם שיועד לפריפריה ולא רק לעיר לא הרחיק הרבה מגבולות אוראן. קרסנטי היה הכותב הקבוע היחידי בעיתון ורק לעיתים נדירות השתתף בו בבירור כותב אחר. בעיתון מופיע באופן שכיח כינויים שונים לכותבי טורים דומה שמאחורי כולם עומד קרסנטי. טורו האישי והארוך של קרסנטי, שפתח את העיתון בד"כ, התאפיין בטון פולמוסי מובהק. ובו נהג קרסנטי לבוא חשבון עם אישים וקבוצות שונות בקהילה המקומית. הגם שאלה היו שנים של התפרצויות אנטישמיות חמורות באלג'יריה כולה ובאוראן בפרט, חיציו של קרסנטי אינם מופנים למחוללי המאורעות האנטישמיים אלא כלפי פנים, לעבר גורמים שונים בתוך הקהילה היהודית. קרסנטי ניצב לצד ראש הקהילה היהודית באוראן שמעון קנואי, דמות מוכרת היטב בהיסטוריה של יהודי אלג'יריה במאה הי"ט. אויבי העיתון הם אויביו של קנואי ובראשם קבוצת המהגרים היהודים המרוקנים מהעיר טטואן שאליבא דקרסנטי הגיעו לאוראן מרוששים וחלשים ועלו בה לגדולה, במקום להכיר תודה לוותיקי העיר שקלטה אותם הם מתנשאים עליהם ומבקשים להיבדל מהם. אויב נוסף של העיתון הוא הרב משה נטר, שיובא מצרפת, כדי לכהן בראש המועצה הדתית (קונסיסטוריה) היהודית. קרסנטי מפגין חוסר הערכה בולט כלפי סמכותו הדתית, מאשימו בבורות, אי קיום מצוות, ובהשחתת המידות וקורא להדחתו. בטורו הראשי מתאר קרסנטי תכופות את מצבן הקשה של השכבות החלשות בעיר. הוא מופיע כמגן העניים ויוצא נגד אי שוויון בין יהודי העיר ובעיקר נגד העושקים את עניי העיר ודורש להציג את דוחות ההכנסות וההוצאות מקופת הצדקה בעיר. קרסנטי מטיל את האחריות למשבר הקהילתי בעיקר על התפוררות המבנה המסורתי של הקהילות והתרופפותו של החינוך היהודי המסורתי. לטענתו, העושק ואי השוויון השורר בעיר הם תוצאה ישירה של תהליכי החילון והתבוללות בחברה היהודית. העיתון "מגיד מישרים" הוא תוצר של התפתחות העיתונות הערבית-יהודית בארצות המגרב בסוף המאה הי"ט. אמצעי תקשורת זה פותח על ידי משכילים יהודים, שחרף המצב הקולוניאלי נצמדו לתרבות ולשפות המקור שלהם, העברית והערבית יהודית, וחוללו בהן מודרניזציה. קרסנטי מצטייר כמי שהשתייך לאליטה זו. דור שלם לאחר צו כרמיה (1870) הוא מוצא לנכון להוציא עיתון בדיאלקט הערבי היהודי-מקומי. כתיבתו ישירה ועממית ומשקפת מן הסתם את מצבה של לשון יהודי אלג'יריה בתקופתו. אין ספק כי משקל המרכיב הערבי, העברי והצרפתי בלשון הדיבור של היהודים השתנה באופן דינמי וטקסטים מסוג אלו שמספק העיתון פותחים צוהר שחסר עד כה לחקר לשונם של היהודים באלג'יריה הקולוניאלית. קרסנטי, אקטיביסט חברתי בעל חינוך והשכלה במקורות היהודיים, בשפת המקורות, בהלכה ובמסורת היהודית, אינו מצטיין בכתיבה רחבת אופקים ומתוחכמת אך מבעד לגיליונות עיתונו נחשפים הבטים פנימיים בחיי יהודי אלג'יריה שנעלמו עד כה מעיני החוקרים. יוסי טולידנו (בהשתתפות הרב אליהו מרציאנו)".