ליל הנשים השרות

"זו פעם רביעית שאנו זוכים לראות בעברית עד כמה לידיה ז'ורז' - הסופרת הגדולה של פורטוגל - פשוט יודעת לכתוב. כוחה הלשוני, המנעד הרגשי שלה, החשמל של ההתרחשות, אוחזים כאן בקוראים בעוצמתם הטהורה. במרכז הספר עומד סיפור התהוותה ב-1988 של להקת נשים אמביציוזית, השרה ורוקדת פופ-סווינג, להקה שה'מאסטרה' המנהיגה שלה היא ז'יזלה. בכספים הלא מוגבלים של אביה החורג - שמקורם באפריקה - היא יכולה להשיג כל מה שעולה בדעתה. את הסיפור מספרת סולאנז', התמלילנית בפועל של כל שירי התקליט של הלהקה, שאיתה בחבורת הנשים גם הסופרניות האופראיות המוסבות, האחיות נאני ומארייה-לואיזה, והאפריקנית השחורה מאדאלנה, אשר קולה המהאליה-ג'קסוני העמוק והאדיר שולט בתקליט, אך בהופעות החיות שנועדו לקדמו היא כבר נעדרת, ואומרים עליה ש'ארצה קראה לה בחזרה'. דומה שמעוולם לא תוארה בחיות מרתקת כזאת היווצרות של להקת נשים - חוויה ממחוזות המוחלט, שהזמרות פועלות בה באובססיה, בהתבטלות גמורה בפני ז'יזלה, המנהיגה הכריזמטית המוליכה אותן לכבוש את העולם, ובפני הכוריאוגרף המהולל, רקדן הבלט הבינלאומי לוסנה. הן מקריבות הכל, עוצרות את החיים, אפילו נשבעות להתנזר מגברים - שבועה שסולאנז' תפר בסתר לטובת חוויה אחרת ממחוזות המוחלט: האהבה התמה שלה ושל הכוריאוגרף לוסנה. ; שתי פרספקטיבות מאירות את האירועים באור אחר, מלפנים ומאחור. הספר נפתח ב'לילה המושלם' המתחולל ב-2008, כעבור 21 שנה. ז'יזלה משתתפת בהופעת נוסטלגיה טלוויזיונית (תחרות עם זמרות אחרות, שהיא זוכה בה, לפי 'מד מחיאות הכפיים של הקהל'). בתוכנית צץ במפתיע, בתפקיד 'הדמות המסתורית' שההפקה הזמינה, הכוריאוגרף לוסנה, ומצבו מבהיר שמה שחשבנו על אהבתם של לוסנה וסולאנז', ואף מה שחשבה היא-עצמה, זקוק לתיקון רציני. ובכלל, הפער בין מראית-העין והתדמית השקרית לבין המציאות הולך ומתגלה כמרכזי ברומאן. הפרספקטיבה האחרת המבליחה שוב ושוב היא זו של אשמה עתיקה. ב-1975 קרסה האחיזה הקולוניאלית של פורטוגל באפריקה וכרבע מיליון פורטוגלים נמלטו. הנשים השרות, שהיו אז ילדות, באו כולן מחלקים שונים של אפריקה, וכספים שמקורם במוזמביק ובאנגולה מאפשרים את אורח חייהן ואת ההרפתקה המוזיקלית שלהן. את סולאנז' רודפת תמונה: הצעיר האפריקני שאביה טיפח רצה להימלט יחד איתם ונאחז בדופנות המשאית הנוסעת, אך אביה הניף סכין והיה מוכן לכרות את ידיו. זו המטפורה העוטפת את כל הספר. האקלים של כובשים ונכבשים הוא קללה השולחת את גרורותיה הרחק מזמן. ארבע הזמרות הלבנות שבלהקה כמו דרכו על גווייה, הבינו שלחיות פירושו לבגוד." -- כריכה אחורית