זיכרונות

"ויקטור פרנקל נולד בשנת 1905 במרכז האימפריה האוסטרית-הונגרית המתפוררת, והיה עד לתהפוכות הפוליטיות, הפילוסופיות והמדעיות של המאה העשרים. בשכלו החריף וברגישותו העמוקה, שלא לדבר על חוש ההומור שלא ניתן היה להרוס, הוא מתאים במיוחד לתת דין וחשבון פנימי על מסע האדם דרך התקופה הזאת, התקופה שלנו. בזיכרונות המעוררים והמרגשים שמוצעים בספר אוטוביוגרפי זה, מצייר המחבר, בפעם הראשונה, את ילדותו ונעוריו, כמו גם את התנסויותיו כרופא צעיר וכנוירולוג בווינה שלפני מלחמת העולם השנייה. הוא מספר על אי-ההסכמות שלו עם זיגמונד פרויד ועם אלפרד אדלר, ואת השפעתם על התפתחות הלוגותרפיה, שנקראת "האסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה". פרנקל נעצר לקראת סוף מלחמת העולם השנייה וגורש יחד עם כל משפחתו. תיאוריו מסמרי השיער על חוויותיו בארבעה מחנות ריכוז, כולל אושוויץ ודכאו, הם בלתי שכיחים בזכות האיטנטנסיביות והעניין שהם מעוררים. אחרי שחרורו על ידי כוחות צבא ארצות הברית בשנת 1945, חזר פרנקל לווינה על מנת לגלות שאף אחד מבני משפחתו לא שרד. הוא החל לבנות מחדש את חייו בכאב גדול, לאט. ספרו של ויקטור פרנקל "זיכרונות", מציג את הכוח שבדבריו, שלא ניתן להתעלם ממנו. ; התובנות הופכות ספר קלאסי זה למקביל בעוצמתו לספרו "האדם מחפש משמעות", שהיה לרב-מכר מאז שפורסם לפני כשבעים שנה. ספר זיכרונות זה יקסים את הקוראים ואת אנשי המקצוע הטיפוליים בפסיכולוגיה, בעבודה סוציאלית, בפסיכיאטריה, בייעוץ, בפילוסופיה ובלימודי דת. פרנקל קיבל דוקטורטים של כבוד מאוניברסיטאות סביב העולם. מדינת אוסטריה כיבדה אותו בכבוד הגדול ביותר של הרפובליקה עבור הישגיו המדעיים, והאקדמיה האוסטרית העניקה לו חברות כבוד. פרנקל שימש ראש המחלקה הנוירולוגית בבית החולים פולי-קליניקה בווינה במשך 25 שנה. הוא כתב 32 ספרים. אחדים מהם תורגמו ללשונות רבות, כולל עברית, יפנית, סינית, קוריאנית, ורוסית" -- מעטפת אחורית.