הצופה שנרדם

"הנה התשובה המוסמכת - אך המרעישה בפשטותה - על שאלה שלא מרפה כר 40 שנה: מדוע נתפסה ישראל בלתי מוכנה במלחמת יום הכיפורים? - ב-1972 הוכנו אמצעי איסוף מיוחדים שיבטיחו הרתעה של 48 שעות לפני פרוץ מלחמה. - האמצעים הוכיחו את יעילותם והוגדרו כ"פוליסת הבטיוח של מדינת ישראל". ראש אמ"ן ראה בהם את הערובה לכך שלא נופתע אם ה"קונספציה" תתברר כמוטעית. - בשבוע שלפני פרוץ המלחמה דרשו בכירי אמ"ן להפעיל את האמצעים. זעירא סירב, אך נתן לממונים עליו להבין שהם פועלים ושההערכה הרגועה של אמ"ן נסמכת גם עליהם. - כתוצאה מכך המתינו מקבלי ההחלטות עם גיוס מילואים עד שכבר היה מאוחר מדי. ב-40 השנים שחלפו מאז מלחמת יום הכיפורים התפתו רבים מהכותבים על המלחמה ללכת שבי אחרי טיעונים חסרי שחר: המרגל המצרי, אשרף מרואן, שהיה כביכול סוכן כפול; גולדה מאיר ומשה דיין שהסתירו לכאורה מזעירא יוזמה מדינית חשובה; או הטענה שתרגיל ההונאה המצרי הפך את אמצעי האיסוף המיוחדים לחסרי תועלת. אלא שהניסיון להסיט את הדיון על שורשי הכשל לכיוונים חדשים לא יכול לשנות את המציאות של ערב המלחמה. את המציאות שמתאר ספר זה." -- מן המעטפת האחורית.