פנתר במרתף

"כזה הוא הסיפור שלנו: בא מן החושך, מסתובב קצת, חולף וחוזר אל החושך. משאיר אחריו זיכרון שמעורבים בו כאב וקצת צחוק, חרטה, תימהון. עגלת הנפט היתה עוברת אצלנו בבקרים, המוכר היה יושב על דוכנו, מחזיק ברפיון במושכות, מצלצל בפעמון יד ומפזם לסוסו הזקן מין שיר מתמשך ביידיש. לבחור העוזר במכולת של האחים סינופסקי היה חתול מוזר שעקב אחריו לכל מקום, לא רצה להיפרד. אדון לצרוס החייט מברלין, אדם מהנהן וממצמץ, היה נד בראשו כממאן להאמין למראה עיניו, מי שמע על חתול נאמן? והיה אומר: אולי זה גייסט (כלומר: רוח). הרופאה הרווקה מגדה גריפיוס התאהבה במשורר ארמני והלכה אחריו לקפריסין, לעיר פמגוסטה. כעבור שנים אחדות חזרה והביאה עמה חליל צד שנקרא בשם פלוט, ויש לפעמים שבלילה הייתי מתעורר ושומע ומין לחש פנימי אמר לי אתה שלא תשכח את זה אף פעם, הלא זה העיקר, הלא כל השאר הוא רק צל. ומה הוא הצד השני של מה שהיה באמת? אמא שלי הייתה אומרת: "הצד השני של מה שהיה הוא מה שלא היה." ואבא: "הצד השני של מה שהיה הוא מה שעוד יהיה." גיבור הספר "פנתר במרתף" הוא נער המכונה "פרופסור" מפני שאינו מפסיק לבדוק מלים, להפוך אותן, להרכיבן ולסדרן מחדש. בימים של חרדה ושל עוינות הדדית הוא מתיידד עם שוטר בריטי תימהוני ומואשם בבגידה ..." -- מן המעטפת האחורית.