מסע ארוך מסוריה
אחרונים ישכימו קום החָלַבִּים, יוצאי סוריה, שבית הכנסת שלהם "עָדֶס" שבשכונת נחלת ציון, נחשב ליפה ולמפואר שבבתי הכנסת בנחלאות.
בין הספסלים המרופדים בטוב טעם, סביב הבמה המפוארת המגולפת במיטב המסורת הדמשקאית, יושבים בני העדה, והסליחות שלהם מסתלסלות ועולות. משפחת עָדֶס, שבניה האמידים הקימו את בית הכנסת, הביאה מסוריה במיוחד את ארון הקודש היפהפה. במסע ארוך על גבי פרֵדות נישאו לוחות העץ המשובצות צדף משובח ונדיר, והונחו בחרדת קודש על כל קיר המזרח של בית הכנסת. על קירות בית הכנסת ציירו תלמידי בית הספר לאמנות "בצלאל" לפני למעלה ממאה שנה את סמלי השבטים, ומרפסת צרה וארוכה נתלתה על קיר המערב לעזרת נשים.
"אלוהי אברהם, עננו!" מתחננים המתפללים בקצה זה של בית הכנסת, "ופחד יצחק!" משיבים להם הקולות בקצה האחר. "אֵל מלך יושב על כסא רחמים ומתנהג בחסידות", מחנן קולו של החזן וקורע את שמי הלילה עם עמוד השחר המפציע, "מוחל עוונות עמו, מעביר ראשון ראשון."
"נותן מחילה לחטאים וסליחה לפושעים", מצטרפים הקולות ותקיעות השופר מבתי הכנסת של הגֶ'רְמוּקְלִים והאוּרְפָלִים יוצאי תורכיה לסליחות המפלחות את השמים, "עושה צדקות עם כל בשר ורוח, לא כרעתם להם גומל!"
* * *
כך, אט אט עולה לו הבוקר, ומעל הנחלאות כמו ארובה בלתי נראית נוצרת, ובה עולות תפילות, בקשות, סליחות ותחנונים, הבוקעים את לב השמים. בכל לילה מחודשי אלול מתקבצים היהודים בנחלאות ובמקומות אחרים בעולם, וארובות של קריאות נרגשות לקב"ה בימים הנוראים ממלאות את היקום כולו.
צריך לקום מוקדם בבוקר ולבוא לראות את זה, להצטרף לזה. להבין שיש משהו בלילות אלול, שלא נותן לישון בשקט. להאמין שמשהו בשערי השמים הנעולים שם למעלה אינו יכול להישאר אדיש לעם ישראל, הבוכה ומתפלל על חייו. מתוך ההבנה הזאת אפשר אולי להגיע בלב שקט יותר ובתקווה גדולה לראש השנה החדשה, ולא פחות מכך – באמונה עצומה בחסדו של הקדוש ברוך הוא לפני יום הדין.
פורסם במקור עיתון "אותיות" אלול תשס"ב, 2002.
הביצוע מתוך פסטיבל "בסוד קולות רבים" בהפקת הספרייה הלאומית ו"הזמנה לפיוט" – עמותת סנונית ובתמיכת משרד המורשת.