חדית'
אל-שַמַאאִל אל-נַבָּוִיָּה לאל-תִרְמִד'י, איראן, 1585

חדית'

חדית' (מילולית: סיפור או שיחה) הוא השם למסורות המספרות על חייו, אמירותיו ומעשיו של הנביא מוחמד, או תגובותיו למעשיהם ואמירותיהם של אחרים. החדית' הוא המקור השני בחשיבותו באסלאם, לאחר הקוראן, לקביעת ההלכה, התיאולוגיה, הפולחן ותחומים אחרים בחיי המוסלמים. החדית' התפתח וזכה לחשיבותו, כקורפוס מסורות עשיר וכתחום למדני מפותח, לאורך דורות רבים.

כשהאימפריה האסלאמית החלה להתפשט, לאחר מותו של מוחמד בשנת 632, ידידי הנביא (הצַחאבָּה) החלו להפיץ סיפורים אודותיו. בהמשך, נוכח קושיות פולחניות והלכתיות שונות שהתעוררו ולא ניתן היה ליישבן על סמך הכתוב בקוראן לבדו, המוסלמים פנו לאותן מסורות כמקור סמכות וחיפשו במעשיי ואמירות הנביא הדרכה בכל תחומי החיים, מדיאטה ועד פוליטיקה. תופעה זו הובילה לגידול עצום במספר המסורות שהופצו אודות הנביא, דבר שעורר חשדות לגבי אמינותן של רבות. לכן החל להתפתח ענף מדעי משוכלל, שמלומדיו עמלו לזיהוי המוסרים והמסורות האמינים, ואלו שאמינותם הוטלה בספק.

עד ראשית המאה התשיעית, החדית' פותח לצורה בה אנו מכירים אותו כיום. לתוכנה של כל מסורת (מַתְן) נלוותה שרשרת המוסרים שלה (אִסְנאד), המונה את שמותיהם, עד לזה ששמע אותה ישירות מהנביא, או היה עד ראיה לסיפור. במהלך מאה זו נכתבו גם אוספי החדית' הגדולים הראשונים, שאורגנו לרוב על פי נושאים. מתוך אוספים רבים אלה, שישה זכו להשיג מעמד קנוני וידועים כ"ששת הספרים." אלה הם קבצי החדית' של אל-בֻּח'ארי (מת 870), מֻסְלִם (מת 875), אבו דאאוּד (מת 889), אל-תִרְמִד'י (מת 892), אל-נַסאאִי (מת 915) ואבן מאג'ה (מת 886). ספרים אלה קיבלו מעמד קאנוני בקרב הסונים. עבור השיעים התפתחה מסורת חדית' מקבילה, המסתמכת על מקורות אחרים, בשל יחסם העוין לרבים מהצחאבה (חברי הנביא). 

לאור טבעו של החדית', כמסורת המועברת בעל-פה, יוחסה חשיבות עליונה לשמיעת המסורות ישירות ממורים ברי סמכא, ודרך שרשראות המוסרים המהימנות ביותר. אכן, הייתה זו אחת המוטיבציות העיקריות שהניעו מלומדים מוסלמים רבים לצאת למסעות ארוכים, חוצי אזורים ויבשות, ל"חיפוש אחר ידע", וליצור תוך כדי כך רשתות דינאמיות שחיברו קהילות אסלאמיות מספרד ועד מזרח אסיה.

באוספי הספרייה הלאומית תוכלו למצוא קורפוס עשיר ומגוון של כתבי יד סרוקים של חדית', מאוספים מפוארים שהופקו עבור ספריות מלכותיות ועד לקונטרסים צנועים ששירתו מלומדים לצרכי איסוף, רישום ותיעוד המסורות שלמדו. בספרייה תוכלו גם למצוא אוסף עשיר ביותר של הספרות המחקרית בתחום.