הגר"א (הגאון רבי אליהו מווילנה)

---

רבי אליהו, המפורסם בכינוייו הגאון מווילנה, הגר"א (הגאון רבי אליהו) או רק "הגאון", נחשב לאחד מגדולי הרבנים של כל הדורות ול"גדול האחרונים". אף על פי שהוא חי בתקופת חכמי ישראל ה"אחרונים", שפעלו מהמאה ה-16 לערך, כמה מהפוסקים ייחסו לו סמכות הלכתית כמו זו של ה"ראשונים", שפעלו בכ-500 השנים שקדמו ל"אחרונים". בניגוד למנהגם של מרבית האחרונים, הגר"א לא חשש לחלוק על דעתם של ראשונים.

למרות שלא נשא משרה רבנית רשמית, השפעתו על פסיקת ההלכה והפרשנות לספרות הרבנית, ההלכתית והקבלית ניכרת עד ימינו. הוא נחשב לאבי זרם הקבלה הליטאית, והטביע את חותמו במיוחד בעולם הישיבות הליטאיות. הגר"א זכור בתור מי שהוביל את ההתנגדות החריפה ביותר לתנועת החסידות הצעירה. חרף הניסיונות לייחס לו מעמד של אחד ממבשרי הציונות, המחקר האקדמי אינו מקבל גישה זו.

הגר"א נולד בליטא באפריל 1720 והלך לעולמו בגיל 77. כבר כילד קטן נחשב הגר"א לעילוי ודרש דרשה בבית הכנסת שבעירו. הוא היה בקי בספרות הרבנית ובספרות הקבלית, ועסק כל חייו בתורה בעוד אשתו פרנסה את המשפחה. הוא ישן מעט מאוד ולימד רק קומץ תלמידים קרובים. המפורסם בתלמידיו היה רבי חיים מוולוז'ין, שלאחר פטירת הגר"א ייסד לפי תפיסתו הלימודית-חינוכית של מורו את ישיבת וולוז'ין, שכונתה "אם הישיבות הליטאיות".

דרכו של הגאון מווילנה

הגר"א דגל בלימוד על דרך הפשט והתנגד לשיטת הפלפול. הוא עסק גם בתיקוני הנוסח של הספרות הרבנית וספר הזוהר. פסיקת ההלכה שלו נחשבת למקורית ונועזת. פעמים רבות הוא הכריע נגד דעותיהם של הראשונים, פסיקת ה"שולחן ערוך" או המנהג המקובל. פסיקותיו נאספו בידי תלמידו רבי חיים בספר "מעשה רב", והשפיעו רבות על מנהגי הישיבות הליטאיות. לצד פועלו התורני למד הגר"א גם מדעי הטבע ומתמטיקה, הוא ראה בהם חשיבות רבה להבנת התורה ואף חיבר ספר על מתמטיקה ואסטרונומיה. לעומת זאת הוא התנגד בחריפות ללימוד פילוסופיה.

הגר"א ניסה לעלות לארץ ישראל, אולם לא הצליח וחזר לווילנה. בתחילת המאה ה-19 החלה "עליית תלמידי הגר"א" לארץ ישראל בהנהגת רבי מנחם מנדל משקלוב. בתחילה התיישבו בצפת ובהמשך גם בירושלים. הם חידשו את הקהילות האשכנזיות הקיימות וחיזקו אותן, וטבעו דפוס חדש של קהילת "הפרושים" הקיימת עד ימינו. באמצע המאה ה-20 פורסם הספר "קול התור", ובו כביכול נחשפה משנתו הציונית-משיחית של הגר"א כפי שהעביר לתלמידיו, אולם המחקר האקדמי אינו מקבל כיום את ייחוס הספר לתלמידי הגר"א ואת השקפת העולם המתוארת בו כמייצגת את תפיסת הגר"א.

הגר"א מזוהה במיוחד עם המאבק בתנועת החסידות ונחשב למנהיג ה"מתנגדים". פעמיים הוא הטיל חרם על החסידים, בשנים 1772 ו-1781. הוא סירב להיפגש עם מייסד תנועת חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, שרצה לדון עימו ולשכנעו לרכך את התנגדותו. הסיבות להתנגדותו היו מגוונות: ייתכן שראה בחסידות מעין תנועה שבתאית חדשה, ובמנהיגיה מעין משיחי שקר. נוסף לכך הוא ראה בדרכה של החסידות זלזול בלימוד התורה ובתלמידי חכמים.

הגר"א נהג לכתוב תקצירים, רובם פרשניים, וכן הגהות והערות קצרות בשולי ספרים. תלמידיו אספו את הכתבים הללו, וכן סיכמו את הדברים ששמעו מפיו ולאחר מותו ערכו את החומרים הרבים לספרים. עם הטקסטים שפירש נמנו חלקים מהתנ"ך, המשנה והתוספתא, תורת כהנים, תלמוד ירושלמי, אגדות חז"ל, השולחן ערוך, ספר הזוהר וספר יצירה. ממשיכי דרכו נוהגים להתפלל מתוך סידור "נוסח גר"א". באמצעות פירושיו, תלמידיו וישיבותיהם ודמותו הנערצת השפיע רבי אליהו מווילנה השפעה גדולה על עולם התורה של ימינו.

בספרייה הלאומית נאספו פריטים מגוונים השופכים אור על תולדותיו, פעילותו, אישיותו והשפעתו ארוכת השנים של הגאון מווילנה. בספרייה שמורים ספרים שנכתבו עליו ושקיבצו את פירושיו, מאמרים ומחקרים שדנו בו וגלויות ותמונות עם דיוקנו. עיון בפריטים מעשיר בידע רב על הדמות החשובה והמסקרנת.

נכתב בידי צבי לשם