אמיר אפטקר – חזן מדימונה במסורת בני ישראל

---

לכל הביצועים של אמיר אפטקר באתר

אמיר אפטקר הוא חזן ומזכיר בית הכנסת "שערי צדק" של קהילת בני ישראל בדימונה, המרכזי משבעה בתי כנסת שהקימו יוצאי הודו בעיר זו. אפטקר נולד בשנת 1973 בעיר דימונה. את בקיאותו בנעימות עדת "בני ישראל" רכש ממקורות שונים, כולם ברי סמכא במסורות המוזיקליות של הקהילה: את שירת הפיוטים, נעימות הקינות לתשעה באב ונעימות הקריאה בתורה הוא למד מסבו מצד אמו, זבולון בן יהודה שמשון; את נעימות פסוקי דזמרה הוא למד מהחזן ציון משילקר שהיה חזן בבית הכנסת "שערי שמיים" שבו התפלל סבו; ואת נעימות הימים הנוראים הוא למד בבית הכנסת "שערי שמים" מהחזן אהרון סוגאוקר שהיה חזן ידוע ומזקני ומנהיגי העדה.

לאחר פטירת חזני בית הכנסת "שערי שמים" – אהרון סוגאוקר, שנפטר לפני כעשרים שנה כשהוא בן למעלה מתשעים, ואביו של אמיר אפטקר, שנפטר בטרם עת לפני כשבע שנים – ירש אמיר אפטקר את תפקיד החזנות בבית הכנסת.

בבית הכנסת "שערי שמים" מתפללים זה לצד זה צאצאיהם של עולים וותיקים, שתרבותם היא ישראלית ושפת אימם היא עברית, לצד עולים חדשים שהגיעו לפני חמש עד עשר שנים ודוברים את השפה המראטהית־יהודית, שפתה של קהילת בני ישראל בהודו, על בוריה. עבור העולים החדשים המתפללים בבית הכנסת דאג אפטקר להביא סידורים שהודפסו בהודו ובהם, מלבד הנוסח בעברית, תעתיק של העברית לאותיות במראטהית.

לאפטקר חשוב ביותר שימור המסורת של עדת "בני ישראל" בישראל, והוא משתדל להנחיל אותה לדורות הבאים ולמתפללי בית הכנסת, ככל הניתן, באופן טהור וללא שינויים. לדוגמה, בקרב צעירי בית הכנסת יש כאלה שכחלק משימור זהותם ההודית צורכים תרבות הודית ותיקה ומודרנית. צעירים  אלה, אולי ברוח הנוהג הספרדי־ירושלמי הנפוץ בישראל, חפצים לבצע קטעי תפילה, כמו קדישים וקדושות, על פי נעימות פופולריות מהקולנוע ההודי. אפטקר מתנגד לשאיפה זו הן על רקע של פגיעה במסורת האבות והן על רקע הלכתי ורגשי, שכן שילוב בתפילה של נעימה משמקורה בקולנוע עלולה לשיטתו ליצור אצל המתפללים אסוציאציה לסרט שממנו היא נלקחה ולמחשבות זרות בתפילה.

דוגמה אחרת היא נעימות הקריאה בתורה. נעימות הקריאה בתורה של קהילת "בני ישראל" דומות מכמה בחינות לנעימות הקריאה בתורה הספרדיות-ירושלמיות, אך הן נבדלות מהן בסולם (אוסף הצלילים המרכזיים שמהם מורכבת הנעימה) ובחלק מהמוטיבים המלודיים. חלק מצעירי הקהילה, בהשפעת הסגנון הספרדי־ירושלמי שהפך להגמוני במרחבים ספרדיים בישראל, קוראים בתורה בנעימה שמשלבת את שני הסגנונות, ההודי והספרדי־ירושלמי. אפטקר, שבקי לא רק בנעימות הקריאה בתורה של יהודי הודו, אלא גם בנעימות הקריאה בסגנון הספרדי־ירושלמי, המרוקאי והאשכנזי, מתנגד למגמה זו ומעדיף לשמור על כל סגנון בטהרתו, כפי שנלמד מהדורות הקודמים.