Welcome! You can register by filling in your personal details or by logging into your Facebook or Google account
or
|
לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת־טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ׃ אֲבָרֲכָה אֶת־ה' בְּכָל־עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי׃ בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ׃ גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו׃ דָּרַשְׁתִּי אֶת־ה' וְעָנָנִי וּמִכָּל־מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי׃ הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל־יֶחְפָּרוּ׃ זֶה עָנִי קָרָא וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל־צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ׃ חֹנֶה מַלְאַךְ־ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׃ טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי־טוֹב ה' אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה־בּוֹ׃ יְראוּ אֶת־ה' קְדֹשָׁיו כִּי־אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו׃ כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא־יַחְסְרוּ כָל־טוֹב׃ לְכוּ־בָנִים שִׁמְעוּ־לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם׃ מִי־הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב׃ נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה׃ סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה־טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ׃ עֵינֵי ה' אֶל־צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל־שַׁוְעָתָם׃ פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם׃ צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל־צָרוֹתָם הִצִּילָם׃ קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי־לֵב וְאֶת־דַּכְּאֵי־רוּחַ יוֹשִׁיעַ׃ רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'׃ שֹׁמֵר כָּל־עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה׃ תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ׃ פּוֹדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל־הַחֹסִים בּוֹ׃ <<<לפרק הקודם לפרק הבא>>> הטקסט באדיבות ספריא – ספריה חיה של טקסטים יהודיים. |
|
מזמור לד בתהלים נאמר במסגרת "פסוקי דזמרה" של תפילת שחרית בשבתות ובחגים, בכל המנהגים. |
|
• (א) לְדָוִד, בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ, כאשר העמיד פנים של מי שנטרפה עליו דעתו לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ מלך הפלשתים, וַיְגָרֲשֵׁהוּ אבימלך וַיֵּלַךְ. בבריחתו מפני שאול הגיע דוד אל ארץ פלשתים, והיה חושש שמא הפלשתים יהרגוהו כנקמה על מה שעשה להם. כדי להינצל הציג דוד את עצמו כמשוגע, ובמשוגעים בדרך כלל אין פוגעים לרעה. ואכן מלך פלשתים גירש אותו, ודוד יצא משם בשלום.[1] (ב) אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת. גם בעת תשועה וגם בעת מצוקה. אלו ואלו אינן מפריעות לי לברך את ה' על הטובה ועל הרעה - תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי. דוד מסביר מניין היכולת להלל את ה' בכל עת: (ג) בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי. אילו הייתי שקוע בבעיותי, אפשר שהיו לי פקפוקים, אך מכיוון שאני חושב על ה' ועוסק בכבודו ובגדולתו, תמיד אוכל להלל אותו, שהרי אין גדולתו נפגמת גם כשאני סובל ומתייסר. על כן יִשְׁמְעוּ גם עֲנָוִים, המרגישים עצמם קטנים ובלתי חשובים, וְיִשְׂמָחוּ, לפי שאין התהילה הזו מתייחסת אל האדם, אלא לגדולת ה' עצמו. ומכאן באה הקריאה לכול: (ד) גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו, כי בהודאה לה' הכול יכולים להשתתף. עצם הצבתו של ה' במרכז החיים היא מקור של ברכה וחיזוק. ברכה יתרה היא כאשר האדם נוכח שה' שומע לקריאתו ומושיעו. (ה) דָּרַשְׁתִּי, חיפשתי אֶת ה', פניתי אליו וְהוא עָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי, פחדי, סכנותי הִצִּילָנִי. (ו) מבקשי ה' הִבִּיטוּ, מביטים אֵלָיו וְנָהָרוּ, הם מתמלאים באור, וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ, לא יתביישו ויסתתרו. והוא מסביר: (ז) זֶה העָנִי קָרָא, פנה בבקשה לעזרה, וַה' שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ, (ח) כי גם כשאין הדבר גלוי לעין, חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם, ומציל אותם מצרותיהם. ובאותו עניין: (ט) טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'. כדי להגיע לקרבת אלוקים צריך אדם להתנסות בה, והחוויה היא שתלמד אותו את טובו של ה'. אַשְׁרֵי, מאושר הוא הַגֶּבֶר אשר יֶחֱסֶה בּוֹ. בעצם ההתייחסות לה', אף ללא גמול כלשהו, כרוך אושר. ובכל זאת יש לדברים הללו גם משמעות חומרית: (י) יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו, אלה המקדישים עצמם לקדוש ברוך הוא, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, שכן הוא דואג לספק כל צורכיהם. (יא) אפילו כְּפִירִים, האריות העומדים במלוא כוחם לעתים רָשׁוּ, מתדלדלים, מגיעים למצוקה וְרָעֵבוּ, כשאינם מוצאים ציד, אף שהם כה חזקים ומהירים שאין להם אויבים, ואילו דֹרְשֵׁי ה', אף על פי שלא ניחנו בחוסנם הפיזי של הכפירים, לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, כי ה' דואג להם. כמה דברי הדרכה: (יב) לְכוּ, בָנִים, תלמידים, צעירים, שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. לא אייעץ לכם כיצד להתנהל בעולם המעשה, אלא אבאר לכם כיצד נוהגים יראי ה', שכאמור, אינם חסרים כל טוב: (יג) מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ, הרוצה חַיִּים, שהוא אֹהֵב יָמִים, את שנות חייו כדי לִרְאוֹת טוֹב בימיו. לאיש זה אייעץ: (יד) נְצֹר, שמור את לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, אל תדבר דברים רעים, גם כאשר יש לך סיבות לכעוס, לקלל או להתרעם; וּנצור את שְׂפָתֶיךָ מִלדַּבֵּר מִרְמָה. דבוק באמת; (טו) סוּר, פנה, הימנע מלעסוק או להתמודד עם הרָע הפנימי או החיצוני. לא תמיד צריך לעסוק בו. אפשר להתרחק ולהסתלק ממנו. ובמקום ללחום ברע עֲשֵׂה טוֹב; ובקשריך עם הבריות בַּקֵּשׁ, חפש את השָׁלוֹם, וְאף למעלה מזה - רָדְפֵהוּ. לא תמיד השלום נמצא בהישג (יד) לפעמים צריך אדם לצאת ממסלולו הרגיל כדי לחפש אותו ואף לרדוף אחריו. ושוב באשר ליראי ה' וביטחונם: (טז) עֵינֵי ה' פונות אֶל צַדִּיקִים. ה' משגיח עליהם ואינו מניח להם להישאר מבודדים וחסרי ישע, וְאָזְנָיו קשובות אֶל שַׁוְעָתָם. (יז) ולעומת זאת, פְּנֵי, כעסו של ה' בְּעֹשֵׂי רָע. גם בהם ה' מביט, אך בכעס; הוא אינו מאפשר לעולם להיות הפקר, אלא פונה לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ את זִכְרָם של הרשעים. (יח) יראי ה' צָעֲקוּ, וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם. אין הוא משגיח רק על הצדיקים ועל היראים הידועים; הוא יורד לראות גם את המסכנים - (יט) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לכואבים המיוסרים עד שלבם נשבר, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ, אלה המדוכדכים מחמת עוני או מחלה הוא יוֹשִׁיעַ. עולמם של הצדיקים איננו תמיד פשוט וחלק. (כ) אדרבא, רַבּוֹת רָעוֹת העשויות לקרות לצַדִּיק, ואולם בסופו של דבר מִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'. אמנם הצדיק עשוי לסבול ממצוקה ושברון לב, אך ה' משגיח על חייו. (כא) גם כאשר הוא נופל ונחבל, ה' שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, ואפילו אַחַת מֵהֵנָּה, מהן לֹא נִשְׁבָּרָה. הוא שמור תמיד כדי שלא יאונה לו רע. (כב) ובו-בזמן תְּמוֹתֵת רָשָׁע הרָעָה עצמה. לא מדובר כאן רק בעונש משמים לרשעים, אלא הרע מעצם מהותו הוא רעוע ומרעיל, ולפיכך הרעה עצמה סופה להרוג את הרשע החי בה והמחולל אותה, וְשׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ מעצמם. הם יימצאו אשמים גם בלי כל צורך בהתערבות מלמעלה. ומכיוון שעליהם אין ה' מגן, הרי רעתם ושנאתם הן אלה שיביאו עליהם את עונשם. (כג) ובניגוד לרשע, המפקיר עצמו ביד הרע - פֹּדֶה ה' את נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, הוא מציל אותם מרעת עצמם ומרעתם של אחרים, וְכך לֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל אלה הַחֹסִים בּוֹ, שכן ה' מעניק להם את חסותו ואת הגנתו.
[1] שמואל א' כא,יא - כב,א.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים. |
| Title |
תהלים לד: לדוד בשנותו את טעמו |
|---|---|
| Cycle of the Year |
חגים ומועדים;לכל עת;פסח;שבת |
| Prayer Time |
אחר |
| Language |
עברית |
תנאי השימוש:
This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.
Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.
Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.
If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]
(א) לְדָוִד, בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ, כאשר העמיד פנים של מי שנטרפה עליו דעתו לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ מלך הפלשתים, וַיְגָרֲשֵׁהוּ אבימלך וַיֵּלַךְ. בבריחתו מפני שאול הגיע דוד אל ארץ פלשתים, והיה חושש שמא הפלשתים יהרגוהו כנקמה על מה שעשה להם. כדי להינצל הציג דוד את עצמו כמשוגע, ובמשוגעים בדרך כלל אין פוגעים לרעה. ואכן מלך פלשתים גירש אותו, ודוד יצא משם בשלום.[1]
(ב) אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת. גם בעת תשועה וגם בעת מצוקה. אלו ואלו אינן מפריעות לי לברך את ה' על הטובה ועל הרעה - תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי.
דוד מסביר מניין היכולת להלל את ה' בכל עת: (ג) בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי. אילו הייתי שקוע בבעיותי, אפשר שהיו לי פקפוקים, אך מכיוון שאני חושב על ה' ועוסק בכבודו ובגדולתו, תמיד אוכל להלל אותו, שהרי אין גדולתו נפגמת גם כשאני סובל ומתייסר. על כן יִשְׁמְעוּ גם עֲנָוִים, המרגישים עצמם קטנים ובלתי חשובים, וְיִשְׂמָחוּ, לפי שאין התהילה הזו מתייחסת אל האדם, אלא לגדולת ה' עצמו. ומכאן באה הקריאה לכול: (ד) גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו, כי בהודאה לה' הכול יכולים להשתתף.
עצם הצבתו של ה' במרכז החיים היא מקור של ברכה וחיזוק. ברכה יתרה היא כאשר האדם נוכח שה' שומע לקריאתו ומושיעו. (ה) דָּרַשְׁתִּי, חיפשתי אֶת ה', פניתי אליו וְהוא עָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי, פחדי, סכנותי הִצִּילָנִי. (ו) מבקשי ה' הִבִּיטוּ, מביטים אֵלָיו וְנָהָרוּ, הם מתמלאים באור, וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ, לא יתביישו ויסתתרו. והוא מסביר: (ז) זֶה העָנִי קָרָא, פנה בבקשה לעזרה, וַה' שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ, (ח) כי גם כשאין הדבר גלוי לעין, חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם, ומציל אותם מצרותיהם.
ובאותו עניין: (ט) טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'. כדי להגיע לקרבת אלוקים צריך אדם להתנסות בה, והחוויה היא שתלמד אותו את טובו של ה'. אַשְׁרֵי, מאושר הוא הַגֶּבֶר אשר יֶחֱסֶה בּוֹ. בעצם ההתייחסות לה', אף ללא גמול כלשהו, כרוך אושר. ובכל זאת יש לדברים הללו גם משמעות חומרית: (י) יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו, אלה המקדישים עצמם לקדוש ברוך הוא, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, שכן הוא דואג לספק כל צורכיהם. (יא) אפילו כְּפִירִים, האריות העומדים במלוא כוחם לעתים רָשׁוּ, מתדלדלים, מגיעים למצוקה וְרָעֵבוּ, כשאינם מוצאים ציד, אף שהם כה חזקים ומהירים שאין להם אויבים, ואילו דֹרְשֵׁי ה', אף על פי שלא ניחנו בחוסנם הפיזי של הכפירים, לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, כי ה' דואג להם.
כמה דברי הדרכה: (יב) לְכוּ, בָנִים, תלמידים, צעירים, שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. לא אייעץ לכם כיצד להתנהל בעולם המעשה, אלא אבאר לכם כיצד נוהגים יראי ה', שכאמור, אינם חסרים כל טוב: (יג) מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ, הרוצה חַיִּים, שהוא אֹהֵב יָמִים, את שנות חייו כדי לִרְאוֹת טוֹב בימיו. לאיש זה אייעץ: (יד) נְצֹר, שמור את לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, אל תדבר דברים רעים, גם כאשר יש לך סיבות לכעוס, לקלל או להתרעם; וּנצור את שְׂפָתֶיךָ מִלדַּבֵּר מִרְמָה. דבוק באמת; (טו) סוּר, פנה, הימנע מלעסוק או להתמודד עם הרָע הפנימי או החיצוני. לא תמיד צריך לעסוק בו. אפשר להתרחק ולהסתלק ממנו. ובמקום ללחום ברע עֲשֵׂה טוֹב; ובקשריך עם הבריות בַּקֵּשׁ, חפש את השָׁלוֹם, וְאף למעלה מזה - רָדְפֵהוּ. לא תמיד השלום נמצא בהישג (יד) לפעמים צריך אדם לצאת ממסלולו הרגיל כדי לחפש אותו ואף לרדוף אחריו.
ושוב באשר ליראי ה' וביטחונם: (טז) עֵינֵי ה' פונות אֶל צַדִּיקִים. ה' משגיח עליהם ואינו מניח להם להישאר מבודדים וחסרי ישע, וְאָזְנָיו קשובות אֶל שַׁוְעָתָם. (יז) ולעומת זאת, פְּנֵי, כעסו של ה' בְּעֹשֵׂי רָע. גם בהם ה' מביט, אך בכעס; הוא אינו מאפשר לעולם להיות הפקר, אלא פונה לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ את זִכְרָם של הרשעים. (יח) יראי ה' צָעֲקוּ, וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם. אין הוא משגיח רק על הצדיקים ועל היראים הידועים; הוא יורד לראות גם את המסכנים - (יט) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לכואבים המיוסרים עד שלבם נשבר, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ, אלה המדוכדכים מחמת עוני או מחלה הוא יוֹשִׁיעַ. עולמם של הצדיקים איננו תמיד פשוט וחלק. (כ) אדרבא, רַבּוֹת רָעוֹת העשויות לקרות לצַדִּיק, ואולם בסופו של דבר מִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'. אמנם הצדיק עשוי לסבול ממצוקה ושברון לב, אך ה' משגיח על חייו. (כא) גם כאשר הוא נופל ונחבל, ה' שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, ואפילו אַחַת מֵהֵנָּה, מהן לֹא נִשְׁבָּרָה. הוא שמור תמיד כדי שלא יאונה לו רע.
(כב) ובו-בזמן תְּמוֹתֵת רָשָׁע הרָעָה עצמה. לא מדובר כאן רק בעונש משמים לרשעים, אלא הרע מעצם מהותו הוא רעוע ומרעיל, ולפיכך הרעה עצמה סופה להרוג את הרשע החי בה והמחולל אותה, וְשׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ מעצמם. הם יימצאו אשמים גם בלי כל צורך בהתערבות מלמעלה. ומכיוון שעליהם אין ה' מגן, הרי רעתם ושנאתם הן אלה שיביאו עליהם את עונשם.
(כג) ובניגוד לרשע, המפקיר עצמו ביד הרע - פֹּדֶה ה' את נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, הוא מציל אותם מרעת עצמם ומרעתם של אחרים, וְכך לֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל אלה הַחֹסִים בּוֹ, שכן ה' מעניק להם את חסותו ואת הגנתו.
[1] שמואל א' כא,יא - כב,א.
פירוש הרב אבן ישראל שטיינזלץ לקוח מתוך התנ"ך המבואר בהוצאת שפע וקורן ירושלים.
Have more information? Found a mistake?
Sign in with Google
Sign in with Facebook
