יום שמחה הוא לישראל

Piyut

	יום שמחה הוא לישראל / סימן יוסף ששון חזק יוֹם שִׂמְחָה הוּא לְיִשְׂרָאֵל גִּילַת וְרַנֵּן בִּבְנוֹת בַּיִת הוֹדוֹת לָאֵל וְלוֹ אֶתְחַנֵּן לָעַד יִכּוֹנֵן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ כֹּל גּוֹיֵי אֶרֶץ שֵׁם יָהּ בֵּינֵינוּ שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי עֶרֶץ דָּר בְּתוֹכֵנוּ תּוֹךְ מַחֲנֵנוּ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל סְמוּכִים לָעַד לְעוֹלָם הֵם בְּרַב חִיָּא וּבְרֹב טוּב אֲשֶׁר גְּמָלָם אֱלָהָא דִשְׁמַיָא מֶלֶךְ מַלְכַיָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל פְּרוּ וּרְבוּ בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף זֶרַע אֲנָשִׁים יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים כֻּלָּם קְדוֹשִׁים זֶרַע יִשְׂרָאֵל שְׂשׂוֹן יִשְׁעָךְ הָשִׁיבָה מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם וּלְעַם יִשְׂרָאֵל הֵטִיבָה פְּאֵר הַלְבִּישָׁם הִנֵּה לֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל חַזֵּק וְקַבֵּץ עַמֶךָ מְאַרְבַּע רוּחוֹת וְיָרְאוּ לְפָנֶיךָ בְּשֹׂבַע שְׂמָחוֹת עַל מֵי מְנוּחוֹת יִשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל

	פיוט לברית מילה במנהג יהודי לבנון. הפייטן חתם שמו בראשי המחרוזות – יוסף ששון – וצירף לחתימתו את מילת העידוד הנפוצה בחתימות הפייטנים, 'חזק', אך איננו יודעים היכן חי ואימתי. הפיוט מבטא רעיונות מקובלים בפיוטי ברית מילה: הוא מעלה על נס את שמחת הברית, את המשכיותו של עם ישראל, את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא בתוכם – נוכחות המודגשת מאוד במעשה הברית – ומייחל לקיבוץ גלויות ולגאולה שלמה. למרות אלמוניותו של הפייטן, לא רחוקה היא ההשערה כי פיוטנו עצמו מגלה טפח מחייו הפרטיים. השערה זו נסמכת על המחרוזת הרביעית: "פְּרוּ וּרְבוּ בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף / זֶרַע אֲנָשִׁים / יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף / בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים / כֻּלָּם קְדוֹשִׁים / זֶרַע יִשְׂרָאֵל"; אפשר בהחלט כי אזכורו של יוסף המקראי, אשר על פי המתואר בספר בראשית (נ, כג) זכה אכן לראות בני בנים נועד לשמש בשיר לא רק מקור ספרותי גרידא, אלא מקור להזדהות ממשית: כיוסף הצדיק כן יוסף הפייטן – זכו שניהם להכניס את נכדיהם בבריתו של אברהם אבינו, ולהמשיך בגאוות-סב את מסורת הדורות.

	• יוֹם שִׂמְחָה הוּא לְיִשְׂרָאֵל גִּילַת וְרַנֵּן – יום זה הוא יום שמחה לעם ישראל, יום הראוי לשיר וזמר של שמחה. סוף הטור הוא שיבוץ של צירוף מקראי יחידאי המופיע בנבואת ישעיהו (לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. נבואה זו מעלה על נס את ערכה של שמחת הגאולה. • בִּבְנוֹת בַּיִת הוֹדוֹת לָאֵל וְלוֹ אֶתְחַנֵּן – ברית המילה, והרך הנולד, מייצגים את תחילת בנייתם של בית ומשפחה בישראל; הפייטן מבקש לנצל רגע ראשוני זה כדי להודות לאל ולהתפלל לפניו. ואפשר גם שבניית הבית המשפחתי מקביל לבנייתו המיוחלת של בית המקדש, מקום הודאה ותחנונים. תוכן התפילה מבואר בצלע הבאה. • לָעַד יִכּוֹנֵן לְבֵית יִשְׂרָאֵל – יהי בית זה – בית משפחת הנימול או בית המקדש – עומד לעד, בתוך עם ישראל כולו. • וְרָאוּ כֹּל גּוֹיֵי אֶרֶץ שֵׁם יָהּ בֵּינֵינוּ – כל עמי הארץ יראו כיצד שמו של האל מצוי בתוכנו ממש. על פי הפסוק בדברים (כח, י): וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. מחרוזת זו ממשיכה את כפל המשמעות שבמחרוזת הקודמת: שם ה' יכול להימצא בקרב ישראל הן באות הברית, המסמלת את הקשר ההדוק בין העם ואלוהיו (כנוסח הברכה הנאמרת אחר המילה: "ברוך אתה... אשר קדש ידיד מבטן, וחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם, וצאצאיו חתם באות ברית קֹדֶשׁ..."), והן בבית המקדש, המייצג את נוכחות האל בעולם. • שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי עֶרֶץ דָּר בְּתוֹכֵנוּ – הקדוש ברוך הוא השוכן במרומי השמים מתגורר כביכול בינינו ממש, על ידי ברית המילה. עֶרֶץ הוא כינוי מקובל לשמיים בלשון הפיוט - משורש ע.ר.צ, המציין שליטה (ראו למשל ישעיהו ב, יט). • תּוֹךְ מַחֲנֵנוּ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל – האל מתגורר בקרבנו, בקרב עמו ישראל. • סְמוּכִים לָעָד לְעוֹלָם הֵם בְּרַב חִיָּא – בטוחים הם ישראל לנצח ברוב חיים. 'בְּרַב חִיָּא' – חידוש לשוני של הפייטן, מעין-ארמית; ואפשר שרומז למעשה או לעניין הלכתי כלשהו הקשור בברית או בבנים ונוגע לאמורא ר' חייא, מתלמידי החכמים המרכזיים בדור הביניים שבין חכמי המשנה והתלמוד – ולא פירש. • וּבְרוֹב טוּב אֲשֶׁר גְּמָלָם אֱלָהָא דִשְׁמַיָא – ובכל הטוב אשר גמל עמהם אלהי השמים. • מֶלֶךְ מַלְכַיָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – מלך המלכים (בארמית), מלך ישראל. • פְּרוּ וּרְבוּ בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף זֶרַע אֲנָשִׁים – הפייטן מברך את הקהל בברכת פריון טוב, כשם שנתברך בו יוסף הצדיק, ככתוב בספר בראשית (מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר, ופירש רשב"ם (וכן גם אחרים): "בן פורת יוסף, בן הפורה וגדל יוסף". זרע אנשים הוא כינוי לישראל. • יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים – הואיל ושמו של הפייטן (או שמו של האיש שלכבודו נתחבר הפיוט), כעולה מן החתימה באקרוסטיכון שבראשי המחרוזות, הוא 'יוסף', נראה כי יוסף זה הוא סבו של הרך הנימול: סב שזכה כי ייוולדו על ברכיו בני הדור השלישי, דור הנכדים – כפי שזכה גם יוסף המקראי, על פי המתואר בספר בראשית (נ, כג): וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף. • כֻּלָּם קְדוֹשִׁים זֶרַע יִשְׂרָאֵל – כל הנולדים קדושים בקדושתו של עם ישראל (וראו במדבר טז, ג), קדושת הברית בין העם ואלוהיו – ככתוב בנוסח הברכה הנאמרת לאחר הברית: "וצאצאיו חתם באות ברית קֹדֶשׁ". • שְׂשׂוֹן יִשְׁעָךְ הָשִׁיבָה מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם – אלוהינו, השב לעמך את שמחת הגאולה; פרפראזה על תהלים (נא, יד): הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. • וּלְעַם יִשְׂרָאֵל הֵטִיבָה פְּאֵר הַלְבִּישָׁם – וגמול טוב עם עמך ישראל; לבוש הפאר הוא סמל לישועה, ככתוב בישעיהו (סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. הִנֵּה לֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל – בטוחים אנו בך שלא תתעלם מצרותינו. שיבוץ מאחד מ'שירי המעלות' בתהלים (קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. • וְיֵרָאוּ לְפָנֵיךָ בְּשֹׂבַע שְׂמָחוֹת – לכשתקבץ את עמך לארצם, הם ייראו לפניך בעלותם לרגל בחגים. הביטוי שֹׂבַע שְׂמָחוֹת לקוח מתהלים (טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. ואפשר שהפייטן רומז לדברי המדרש במקומות אחדים (למשל במדרש פסיקתא דרב כהנא, פרשה כז): "אילו שבע כיתות של צדיקים שהם עתידים להקביל פני השכינה ופניהם דומות לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורות בית המקדש". • עַל מֵי מְנוּחוֹת יִשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל – או אז יזכו ישראל לשכון לבטח, ברוגע, ללא צר ואויב המציק להם, ברוח דברי משה לישראל לפני מותו, כמתואר בספר דברים (לג, כח): וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. מקור הצירוף המטאפורי 'מֵי מְנוּחוֹת' בתהלים (כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.

Title	יום שמחה הוא לישראל
Cycle of Life	ברית מילה
Language	עברית

Title

Cycle of Life

Language

תנאי השימוש:

This item is subject to copyright law and/or the terms of an agreement. All of the following are prohibited unless written permission from the copyright owner and the owner of the collection is obtained: Reproduction, publication, distribution, public performance, broadcasting, dissemination via the Internet or by any other means, and creating a derivative work of the item (for example, translation, modification or adaptation) in any form or by any means, whether digital or physical.

Notwithstanding the above, the user is entitled to make any permitted uses as defined in the Israeli Copyright Law (5768-2007), such as “fair use”. In any case, the name(s) of the creator(s) must be specified when making use of their work. It is forbidden to harm the author’s dignity or reputation by means of altering the item or damaging the item.

Use of the item is also subject to the terms of use of the Piyut and Prayer website.

If you believe that there is an error in the information above, or in case of any concern of copyright infringement in connection with this item, please contact us by e-mail: [email protected]

MARC RECORDS

Piyut Interpretation

• יוֹם שִׂמְחָה הוּא לְיִשְׂרָאֵל גִּילַת וְרַנֵּן – יום זה הוא יום שמחה לעם ישראל, יום הראוי לשיר וזמר של שמחה. סוף הטור הוא שיבוץ של צירוף מקראי יחידאי המופיע בנבואת ישעיהו (לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. נבואה זו מעלה על נס את ערכה של שמחת הגאולה.
• בִּבְנוֹת בַּיִת הוֹדוֹת לָאֵל וְלוֹ אֶתְחַנֵּן – ברית המילה, והרך הנולד, מייצגים את תחילת בנייתם של בית ומשפחה בישראל; הפייטן מבקש לנצל רגע ראשוני זה כדי להודות לאל ולהתפלל לפניו. ואפשר גם שבניית הבית המשפחתי מקביל לבנייתו המיוחלת של בית המקדש, מקום הודאה ותחנונים. תוכן התפילה מבואר בצלע הבאה.
• לָעַד יִכּוֹנֵן לְבֵית יִשְׂרָאֵל – יהי בית זה – בית משפחת הנימול או בית המקדש – עומד לעד, בתוך עם ישראל כולו.
• וְרָאוּ כֹּל גּוֹיֵי אֶרֶץ שֵׁם יָהּ בֵּינֵינוּ – כל עמי הארץ יראו כיצד שמו של האל מצוי בתוכנו ממש. על פי הפסוק בדברים (כח, י): וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ. מחרוזת זו ממשיכה את כפל המשמעות שבמחרוזת הקודמת: שם ה' יכול להימצא בקרב ישראל הן באות הברית, המסמלת את הקשר ההדוק בין העם ואלוהיו (כנוסח הברכה הנאמרת אחר המילה: "ברוך אתה... אשר קדש ידיד מבטן, וחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם, וצאצאיו חתם באות ברית קֹדֶשׁ..."), והן בבית המקדש, המייצג את נוכחות האל בעולם.
• שׁוֹכֵן בִּשְׁמֵי שְׁמֵי עֶרֶץ דָּר בְּתוֹכֵנוּ – הקדוש ברוך הוא השוכן במרומי השמים מתגורר כביכול בינינו ממש, על ידי ברית המילה. עֶרֶץ הוא כינוי מקובל לשמיים בלשון הפיוט - משורש ע.ר.צ, המציין שליטה (ראו למשל ישעיהו ב, יט).
• תּוֹךְ מַחֲנֵנוּ מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל – האל מתגורר בקרבנו, בקרב עמו ישראל.
• סְמוּכִים לָעָד לְעוֹלָם הֵם בְּרַב חִיָּא – בטוחים הם ישראל לנצח ברוב חיים. 'בְּרַב חִיָּא' – חידוש לשוני של הפייטן, מעין-ארמית; ואפשר שרומז למעשה או לעניין הלכתי כלשהו הקשור בברית או בבנים ונוגע לאמורא ר' חייא, מתלמידי החכמים המרכזיים בדור הביניים שבין חכמי המשנה והתלמוד – ולא פירש.
• וּבְרוֹב טוּב אֲשֶׁר גְּמָלָם אֱלָהָא דִשְׁמַיָא – ובכל הטוב אשר גמל עמהם אלהי השמים.
• מֶלֶךְ מַלְכַיָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – מלך המלכים (בארמית), מלך ישראל.
• פְּרוּ וּרְבוּ בֶּן פֹּרָת יוֹסֵף זֶרַע אֲנָשִׁים – הפייטן מברך את הקהל בברכת פריון טוב, כשם שנתברך בו יוסף הצדיק, ככתוב בספר בראשית (מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר, ופירש רשב"ם (וכן גם אחרים): "בן פורת יוסף, בן הפורה וגדל יוסף". זרע אנשים הוא כינוי לישראל.
• יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים – הואיל ושמו של הפייטן (או שמו של האיש שלכבודו נתחבר הפיוט), כעולה מן החתימה באקרוסטיכון שבראשי המחרוזות, הוא 'יוסף', נראה כי יוסף זה הוא סבו של הרך הנימול: סב שזכה כי ייוולדו על ברכיו בני הדור השלישי, דור הנכדים – כפי שזכה גם יוסף המקראי, על פי המתואר בספר בראשית (נ, כג): וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף.
• כֻּלָּם קְדוֹשִׁים זֶרַע יִשְׂרָאֵל – כל הנולדים קדושים בקדושתו של עם ישראל (וראו במדבר טז, ג), קדושת הברית בין העם ואלוהיו – ככתוב בנוסח הברכה הנאמרת לאחר הברית: "וצאצאיו חתם באות ברית קֹדֶשׁ".
• שְׂשׂוֹן יִשְׁעָךְ הָשִׁיבָה מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם – אלוהינו, השב לעמך את שמחת הגאולה; פרפראזה על תהלים (נא, יד): הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.
• וּלְעַם יִשְׂרָאֵל הֵטִיבָה פְּאֵר הַלְבִּישָׁם – וגמול טוב עם עמך ישראל; לבוש הפאר הוא סמל לישועה, ככתוב בישעיהו (סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. הִנֵּה לֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל – בטוחים אנו בך שלא תתעלם מצרותינו. שיבוץ מאחד מ'שירי המעלות' בתהלים (קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
• וְיֵרָאוּ לְפָנֵיךָ בְּשֹׂבַע שְׂמָחוֹת – לכשתקבץ את עמך לארצם, הם ייראו לפניך בעלותם לרגל בחגים. הביטוי שֹׂבַע שְׂמָחוֹת לקוח מתהלים (טז, יא): תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח. ואפשר שהפייטן רומז לדברי המדרש במקומות אחדים (למשל במדרש פסיקתא דרב כהנא, פרשה כז): "אילו שבע כיתות של צדיקים שהם עתידים להקביל פני השכינה ופניהם דומות לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורות בית המקדש".
• עַל מֵי מְנוּחוֹת יִשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל – או אז יזכו ישראל לשכון לבטח, ברוגע, ללא צר ואויב המציק להם, ברוח דברי משה לישראל לפני מותו, כמתואר בספר דברים (לג, כח): וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. מקור הצירוף המטאפורי 'מֵי מְנוּחוֹת' בתהלים (כג, ב): בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.

Have more information? Found a mistake?

This may also interest you

Who Is the Empty Chair at the Passover Seder Intended for?

While we all sit, as we do every year, at the Seder table, while we sing, ask questions, read the Haggadah and enjoy the holiday meal, hundreds of families among us will not be able to do this. Their holiday spirit, their joy, their loved ones were taken from them. Their loved ones were kidna

To the article on our blog

Let’s Raise a Glass for Miriam the Prophetess

As opposed to the Passover Haggadah, the Jewish Midrash tells us of the significant role played by Miriam the Prophetess in the Exodus from Egypt. Every Passover we are told of the Children of Israel’s journey from slavery to freedom, but it often goes unmentioned that Miriam the Prophetess, sister

To the article on our blog

World War II

World War II was the most destructive and deadly war in human history. The war officially began when Nazi Germany invaded Poland on September 1, 1939. Although the invasion of Poland is commonly seen as the first act of war, Nazi Germany’s annexation of Austria and its occupation of Czechoslovakia i

More on this subject

Format:

Popular Subject:

WhatsApp

Contact Us

Chat

Donate